הזוג הבלתי נפרד: הרצון והשכל

העבודה שלנו נקראת עבודת השם, מפני שרק האור הוא זה שפועל ומעורר את הרצונות, משנה אותם, מתקן וממלא אותם. האור עושה את הכול, זה הכוח היצירתי היחיד.

וחוץ מהאור, קיים גם הרצון. אם הרצון מתחיל לרצות משהו, אבל האור אינו נותן לו את הרצוי, אז הרצון מרגיש בתוכו ייסורים. ואז האור מתחיל לשחק עם הרצון. הוא ממלא אותו במקצת, ולאחר מכן שוב משאיר אותו בלתי מסופק, שוב ממלא אותו במקצת ושוב משאיר אותו ריק, וכך הוא גורם לו לחוות הרגשות שונות של מילוי וחוסר מילוי.

כתוצאה מהעבודה הזאת של האור על הרצון, הרצון מתחיל להחכים. הוא כבר מבין איזה מילוי היה חסר לו ועכשיו ישנו ובאילו צורות שונות הוא יכול להיות. כך הרצון מפתח לידו את השכל, שבנוי בצורה מאוד פשוטה: כיצד לקבל מילוי גדול יותר.

כלומר, השכל כבר מאפשר לרצון לא סתם לרצות משהו ללא מחשבה, אלא מתחיל לעבוד איתו ולכוון אותו. הוא מלמד אותו להתעלות מעל לרצון הרגעי שלו: עכשיו צריך קצת לסבול כדי לקבל הרבה יותר אחר כך. זה יכול להיות פועל פשוט שמקבל שכר בסוף היום, בעל עסק שמשקיע מיליונים בבורסה ומקווה לקבל רווח בעתיד, או אדם שמוכן לעבור ניתוח ולהסכים שיחתכו אותו כדי להבריא, וכולי.

הרצון הפשוט אינו מסוגל לכך! אבל השכל שהתפתח ליד הרצון יכול להשלים אותו ולקרב אליו את צורת המילוי העתידית, שלמענה הוא יסכים עכשיו לסבול.

באופן כזה פועל האור, כשהוא מפתח את הרצון ומגדֵל לידו את השכל. והזוג הזה, הרצון עם השכל, כשהם מתאחדים יחד, מתחילים לעבוד מול האור. בכך הם משלימים זה את זה: השכל משלים את הרצון, והרצון משלים את השכל. שניהם הופכים להיות יותר רגישים, יותר חכמים, ושניהם יחד עובדים ביחס לבורא.

בעיקרון, כל ההצלחה תלויה במידה שבה השכל יוכל להשלים את הרצון. ואז, על פני הניסיון של המצבים השונים שנחוו בחיים, בזכות הבירורים, האנליזה והסינתזה של המתרחש, השכל יכול לקצר את התפתחות הרצון. אבל כל זה מפני שבתוך השכל קיים קשר עם האור, "גֵנים" של מידע ("רשימות").

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 06.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
המוות הוא המחיר של התפתחות האגואיזם
הסימן לשׂכל מפותח זה הדאגה לזולת
מיהו האדם?