דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ההתקדמות קלה כאשר הכול מוכן

ההתקדמות קלה כאשר הכול מוכן

לאדם יש תכונה מיוחדת כזאת שלא קיימת אצל אף חיה, אם הוא רוצה לאכול משהו מתוק הוא יערבב את זה עם משהו מלוח, כלומר עם טעם הפוך. העיקרון של "יתרון האור מתוך החושך" מתבטא בו בצורה מובהקת. גם ברמת החי קיימת תופעה כזאת, אך במידה מאוד מוגבלת.

אותו הדבר קורה עם המצבים שאנחנו עוברים, וישנם ביניהם מצבים מאוד טובים ונעימים, אך אנחנו מאבדים אותם אחר כך בלי לשים לב. ההרגשה מתפוגגת בהדרגה ואני לא מרגיש את האובדן. חסרה לי הכרת חשיבותה, דאגה בלתי פוסקת שאשמור על ההרגשה הזאת.

אז למה לוקחים ממני את המצב הזה ולא נותנים לי להכיר בחשיבותו ולהישאר בו? זה בכדי שאשיג מצב עוד יותר גבוה. אך אינני מרגיש שום צורך במצב גבוה יותר, אין לי תיאבון לזה, אין את "המאכלים המלוחים" שיגבירו בי את התיאבון. לכן אני חייב לבנות בעצמי את הרצון הנוסף בתוכי, שלא אסתפק במצב הנוכחי.

זה מאוד קשה. רק אם אני רוצה להרחיב את הרצון שלי להשפיע, אז קיימת אפשרות כזאת בזכות הסביבה. אך אם מדובר ברצון לקבל, זה בכלל בלתי אפשרי. לכן נותנים לנו מצב ירידה.

ירידה יכולה להתרחש באמצעות כך, שאני לא יכול להסתפק במצב הנוכחי ורוצה להוסיף אליו. אני משווה את עצמי עם הסביבה ורואה שהאחרים התקדמו יותר ממני בהשפעה. בצורה כזאת נוצרת בי ריקנות ואני כבר ללא ירידה שואף להשפעה יותר גדולה. כלומר, הסביבה יצרה בי את הרושם של ירידה ואני כבר לא זקוק בירידה האמיתית.

ואם אני לא מרגיש את הנפילה מתוך ההשוואה לאחרים ולא רואה שהם משפיעים יותר ממני, אז נותנים לי ירידה אמיתית ומוסיפים לכך אגו, רצון להנות, שמעליו אני חייב להצליח לעבוד ולהביא אותו לצורה הנכונה. זהו תהליך ארוך שנמשך זמן רב.

את אותו הרצון שבסופו של דבר אני אשיג אחרי עיבוד האגו שלי לאחר הנפילה והבאתו לצורת ההשפעה ולדרגה הבאה, הייתי יכול לקבל כבר בצורה מוכנה מהסביבה ומייד להשתמש בו! תחשבו על זה!

דווקא במקום הזה צריכים לעשות יגיעה. ולא ללכת בדרך ארוכה: קודם ליפול ורק אז להתעורר מזה שרע לי. כי אז אהיה חייב ליפול לתוך העולם הזה, לתוך הרצונות האגואיסטיים שלו, עד שסוף סוף אתעורר, אזכר שצריך לשאוף להשפעה, אפנה לקבוצה, ללימוד. זוהי דרך מאוד ארוכה.

לעומת זאת, אם חשפתי את עצמי להשפעת הסביבה, אז הקנאה והכבוד העצמי מוציאים אותי מ"העולם הזה", מהמצב הקודם. אפילו אם אני נמצא במצב מעולה והגעתי עכשיו לעלייה, אני יכול לתאר אותו לעצמי כירידה יחסית למצב הסביבה שנראית לי יותר גבוהה ומוצלחת. כל החברים נראים לי גדולים, עולים גבוה.

יתכן שלרגע זה יעורר בי ייאוש, תחושת שפלות עצמית יחסית לאחרים, קנאה גשמית ארצית מזה שהם הצליחו ואני לא. אך זה רק ידרבן ויעורר אותי, וממנה מאוד קל לעבור לקנאה רוחנית ולהיסחף אחריהם, לרצות לעבוד איתם ולהיות כמוהם. זהו כבר מצב של "לא לשמה" שאחריו מייד מגיע המאור המחזיר למוטב ועוזר לנו להתקדם.

אך מה שזה לא יהיה, יתרון האור הוא מתוך החושך בלבד ואל תאמין שאפשרי למצוא את העולם הרוחני ללא יגיעה. ולהיפך, אל תאמין שמישהו עשה יגיעה ולא מצא! כי המילוי נקבע רק על ידי ה"כלי". ולא חשוב מאיפה נקבל את ה"כלי" הזה: האם נבנה אותו בעצמנו תוך כדי עבודה קשה על עצמנו בעזרת הסביבה או שנקבל אותו כבר מוכן מהסביבה.

בסופו של דבר, ה"כלי" שלי נמצא בחברים, בסביבה, שם נמצאת הנשמה שלי. לכן לא משנה אם אני שוקע בתוך עצמי, בתוך האגו שלי שמעורר בי מצבים הפוכים ועל ידי כך מכריח אותי לפנות לסביבה, לעבור לפעולות חיצוניות מחוצה לי על מנת להתחבר עם כל השאר למשהו אחד, או שאני מייד מקבל מהם את השאיפה הנכונה בזכות הקנאה ואז בקלות משיג את אותה המטרה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 28.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
ארבע מדרגות אל הדרך הטהורה של האור
הצלחה חומרית אינה ערובה להצלחה רוחנית!
תקנאו יותר

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/XEv1r

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest