קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כנס WE! העולמי בניו-ג'רזי, שיעור מס' 4
שאלה: במה שונה הכוונה שלנו בזמן קריאת הזוהר מהכוונה לזכות בלוטו? הרי בשני המקרים הכוונה אגואיסטית.
תשובתי: ילד קטן שמשחק בצעצועים אינו יודע מה הוא עושה. הוא שובר, מרכיב, מקלקל, ובינתיים גם לומד, וכך הופך להיות גדול וחכם. אם לא היו נותנים לו את המשחקים שמפתחים אותו, והוא היה חי בתוך הג'ונגל, הוא היה גדֵל כבהמה.
כמה חכמה אנחנו משקיעים בצעצועים, כשאנחנו כל הזמן משכללים אותם בהתאם לכל גיל, כדי לאפשר לאדם שנולד להתכלל בעולם המודרני בתוך כמה שנים. משחק הוא פעולה מאוד רצינית. כל ההתפתחות שלנו עוברת דרכו. המשחק מסמל שאני משתדל להיות בדרגה גבוהה יותר מהנוכחית. המדרגה הזאת אינה ידועה לי, אך אני משתוקק אליה. המשחק הוא התפתחות. רק שהמילה "משחק" מבלבלת אותנו.
אותו הדבר נוגע לנו אם אנחנו עוסקים במשהו רציני. במידה ואיננו מבינים את המצב העתידי, זה נקרא משחק. השאלה היא האם במשחק שלנו קיים הכוח המפַתח או לא?
אם אשחק עם החיות ביער, לא יהיה שָם "האור המחזיר למוטב", אין שם את הכוח המפַתח, ולכן אשאר בדרגת הבהמה, כי כזאת היא הסביבה שלי.
אך אם אני לוקח לתוך הסביבה שלי את רבי שמעון, אז בעזרת האור המקיף, שמאיר לי בזמן קריאת הזוהר, אני משתייך לדרגה גבוהה יותר ומתקדם למדרגת ה"אדם".
מתוך שיעור מס' 4 בכנס ניו-ג'רזי, 01.04.2011
ידיעות קודמות בנושא:
להביט על עצמי מתוך הנקודה שבלב
הקוטביות הרוחנית
מדוע אנחנו אוהבים לשחק?
מענין מאד