דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ההתנגדות האחרונה

ההתנגדות האחרונה

בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר":

"ונודע שהגאולה ושלימות ההשגה כרוכים זה בזה."

נכון, כיצד יכולה להיות גאולה בלי השגה, ולהיפך? הרי הן אותו הדבר, אותה הפעולה. הגאולה היא התגלות הבורא שמסמלת האות "א'", לאחר "גולה" שהוא היה בהסתרה. ושלמות ההשגה היא תוצאה של הגאולה, כלומר, התוצאה של פעולת התגלות הבורא.

"והמופת הוא שכל מי שיש לו המשכה לסודות התורה יש לו המשכה לארץ ישראל, ולפיכך לא הובטח לנו ומלאה הארץ דעה את ה' וגו' אלא באחרית הימים, דהיינו בזמן הגאולה."

זה נגרם כתוצאה מ"ענף" ו"שורש". ככל שאנחנו דואגים לרצון שיהיה מכוון להשפעה, כך אנחנו מחזקים ומבריאים את ארץ ישראל הגשמית, כדי שהיא תהפוך למרכז הכוח הרוחני העולמי.

"ולפיכך כמו שבשלימות ההשגה לא זכינו עוד לזמן קבלה אלא לזמן נתינה בלבד, שבכחה ניתנת הזדמנות לבוא לשלימות ההשגה, כן הוא בענין הגאולה שלא זכינו לה, אלא בבחינת נתינה בלבד."

לכן, אנחנו נמצאים על אדמת ישראל ולומדים את חכמת הקבלה, אבל עדיין איננו מסוגלים להכריע לכף זכות. את מה שניתן למעלה, אנחנו עדיין לא יכולים לממש למטה. כתוצאה מכך, הרעיון של אחדות והשפעה אינו מתפשט בעולם, ובמקום זה הוא "לוחץ" על ישראל ורוצה למחוק את הרעיון הזה, את הנקודה הזאת מהמפה.

זה מה שנקרא "מלחמת גוג ומגוג". הכוח הרוחני מתעורר במקום הזה, בארץ ישראל או ב"מלכות" השבורה ורוצה להתחיל בחיבור החלקים לגאולה השלמה וכנגדו מתגברים הכוחות הרעים. אפשר לקרוא להם "עזר כנגדו", ולמרות זאת הם רוצים להרוס את ישראל, ויוצרים התנגדות. אבל אם משתמשים נכון במצב הזה, אפשר להכניע את הכוחות הרעים ולהשתמש בהם הפוך.

בעצם, בכל תופעה רעה ישנה הזדמנות להשתמש בה לטובה. למשל, בלי התנגדות בזרם, לא היינו יכולים להפיק ממנו אנרגיה לעבודה. הכול עניין של שימוש נכון, כאשר על אף ההתנגדות, אנחנו מכוונים את התהליך בכיוון הנכון. וככל שאנחנו יודעים לנצל טוב יותר את ההתנגדות, כך אנחנו מפיקים ממנה הספק גדול יותר.

בדיוק כך עלינו לראות את המצב הנוכחי. אמנם זו מלחמה רצינית, מכיוון שמתאספים כוחות מכל כנפי הארץ, אך אין ברירה. אנחנו רק צריכים להיות בטוחים שכך צריך לפעול, שאין לאן לברוח מזה, מכיוון שהעולם כולו שותף לתהליך.

צריך למשוך לידע הזה כמה שיותר אנשים, כי אנחנו חייבים בכל זאת להגיע לגילוי, וכל העולם מתקדם לקראתו, וכבר מבין שבשלב האבולוציה הנוכחי מסתתר שינוי מהותי כלשהו.

לכן, לאחר שניתנה לנו ההזדמנות, עלינו לממשה בפועל.

"כי העובדה היא שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה מרשות הנכרים והחזירה לנו, ובכל זאת עדיין לא קבלנו הארץ לרשותנו."

מדובר על רוחניות. בשורשים הרוחניים ישנו בסיס מתאים, שבזכותו הרצון לקבל כבר מוכן להתחלת התיקונים בו. וכאן נחוצות פעולות הדדיות מלמעלה ומלמטה.

לפני כן, בתקופת הגלות, לא משנה מה היינו עושים, איזה מאמצים היינו משקיעים, היוזמות הטובות ביותר לא נחלו הצלחה. לא היינו יכולים לתקן משהו ולהגיע לגאולה, אף שהיינו צריכים לצפות לה בכל יום.

משנת 1995 המצב השתנה, מפני שזאת התכנית מלמעלה, אבל למטה חייבים לעסוק כל הזמן בתיקונים בכל הכוח, כאילו אין שום תכנית. אני לא שם לב למה שכתוב למעלה, אני רוצה להגיע לגמר התיקון עכשיו, גם אם בית המקדש נחרב רק אתמול ועדיין לא ניתנה לי ההזדמנות הזאת. ועכשיו, ברגע שההזדמנות ניתנה, הרשות ניתנה מלמעלה, אני יכול לבצע זאת בפועל. אם אנחנו נשקיע את המאמצים הדרושים, אז ללא ספק אנחנו נצליח. המפתח בידינו. מלמעלה כבר לא יגיע כלום, הכול עומד לרשותנו.

מתוך שיעור על פי "מאמר לסיום הזוהר", 13.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
להיות כמו כולם?
בקרי התנועה הרוחנית
שסתום שסותם את העורק הראשי

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/uagp3

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest