הדרך הביתה

כנס חרקוב. שיעור מס' 2.

בחכמת הקבלה אנחנו לומדים על שלושה מצבים עיקריים:

• המצב הראשון, ההתחלתי (1).

• המצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו בתוך הרגשות שלנו (2).

• המצב שאליו אנחנו מגיעים לאחר התיקון שלנו (3).

במצב הראשון אנחנו בכלל לא מרגישים את עצמנו. אנחנו מרגישים את עצמנו רק כאשר מוצאים את עצמנו בעולם שלנו. במצב הזה אנחנו עוברים אבולוציה מסוימת. גם במצב הזה אנחנו לא היינו מעורבים בשום צורה באיזה שהן פעולות אישיות שלנו, אלא הכול התרחש ונעשה תחת השפעת הכוח העליון של הטבע. והנה עכשיו, אנחנו נמצאים ביציאה מהעולם שלנו לעולם העליון.

אנחנו בעצמנו רואים לפי החיים שלנו, שלא היינו יכולים לשנות שום דבר בעבר, וכמו כן, לא יכולים לשנות בעתיד, חוץ מנקודה אחת בלבד, המאמצים המשותפים בהחזקת כל אחד מאיתנו בכזאת רגישות שתאפשר לי לפקח על היחסים שלי עם האחרים ולהרגיש שכל מה שמשתנה, משתנה במיוחד לצורך העבודה שלי.

המצבים הראשון והשלישי, זה אותו הדבר. אנחנו כאילו חוזרים למצב ההתחלתי הראשון, רק מבחינתנו הוא כבר שונה לחלוטין. כי הוא הרי לא הורגש על ידינו, ואילו עכשיו אנחנו עוברים אליו, אבל עם כלים חדשים, עם רגישות חדשה, עם הבנה חדשה, עם שׂכל והרגשה של כל המערכת. ולכן, במקום המצב ה"דומם", שבו היינו מלכתחילה, אנחנו עוברים דרגות של "צומח", "חי" ו"מדבר", היכן שהופכים להיות דומים לבורא.

במצב הראשון האור היה ממלא את כל הבריאה. הוא ברא אותה, והוא מילא אותה.

לקראת המצב השני האור הוביל אותנו בהדרגה. אבל בדרך הזאת אנחנו לא היינו בריות, אלא רק כוחות. ואחר כך, החל מהמצב השני והלאה, לקראת המצב השלישי, אנחנו מתחילים בהדרגה לגדול ורוכשים שׂכל.

כשאנחנו חוזרים למצב השלישי, אז רוכשים את כל מה שיש לבורא, את השׂכל שלו, את הכוחות שלו, את הנצחיות שלו.

וכל זה, רק אם אנחנו נחזיק את עצמנו במצב של דאגה, במצב של פיקוח על איך שהרצון עובד בתוכנו עכשיו. ובזה אני אנחש את עבודתו של הבורא: זה הוא ששולח לי את כל ההפרעות. אין עוד מלבדו. ומתוך זה שהוא יוצר עבורי את ההפרעות ביחסים שלי עם הקבוצה, אני כל הזמן מנסה להשתמש בהפרעות האלה לצורך חיבור, להתקדמות לקראת המטרה. באופן כזה אני כל הזמן לומד את הבורא, כיצד הוא עובד.

לכן, התנועה שלנו קדימה נקראת "עבודת ה'", כלומר, העבודה שלו. ואני, מתוך העבודה שלו, הופך ליותר חכם, נבון וחזק, לומד בהדרגה את כל המערכת שלו, את כל שיטת העבודה שלו ובאופן כזה משיג אותו, זה נקרא, "ממעשיך הכרנוך".

אם אנחנו נניח את כל השאר בצד, כדבר משני לחלוטין, אם נתחזק רק בנקודה הזאת וניאחז בה כמו כלב בולדוג, אז לבטח נצליח.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס חרקוב, 17.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מהאין-סוף אל האין-סוף
מה יצמח מאיתנו?
מי מחליט: הרצון או האור?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/G7DHm

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest