הדרך אל ההכרה העצמית

"זוהר לעם", פרשת "יתרו", אות קצ"ט: "מצחו גדול ולא כל כך, הקווים שלו חמישה, שלושה עוברים מצד זה לצד זה של המצח, ושניים אינם עוברים. בעל מחלוקת הוא, וביותר בביתו. כל מעשיו במהירות, נראה טוב ואינו כן. משבח עצמו במה שאין בו. זה עומד באות ז' לבד ועולה למרחוק באות צ' לבד, הוא מגיע ואינו מגיע. אות ס' אין בו כלל. ותרן בדיבורו ולא יותר. מכניס עצמו במה שאינו ראוי לו. מי שמשתתף עימו צריך להיזהר מהחמדה שלו, אבל מצליח עימו".

הזוהר מספר לנו עד כמה מורכב המבנה הפנימי שלנו. ובכל פעם שאנחנו מגלים בתוכנו תכונות חדשות, טובות ורעות, שכל הזמן מתחלפות, אנחנו צריכים לזהות לפיהן את כל האפשרויות שלנו לממש את עצמנו במצב הנוכחי, לגלות את כל החולשות והמגבלות שלנו. וכך בכל פעם האדם מכיר את עצמו יותר ויותר. מכיר את עצמו פירושו מכיר את הבורא, כמו שנאמר: "ממעשיך הכרנוך".

בסיכומו של דבר, כל הדרך שלנו היא דרך של הכרה עצמית, ההכרה שלנו את עצמנו. הרי בעיקרון, כל חכמת הקבלה מסבירה לאדם מי הוא, יציר כפיו של הבורא. ולכן אינך צריך שום דבר מעבר לזה: לפי המידה שבה אתה מבין כיצד הבורא ברא אותך, מה הוא עשה בך, בשביל מה ובאיזו צורה, במידה הזאת אתה מכיר ומשׂיג אותו.

לכן, כשאנחנו קוראים את התיאור של כל הצורות והדמויות הללו של האדם, אנחנו צריכים להבין שאף אחת מהן אינה נמחקת, אלא כולן משלימות זו את זו בתכונות שלהן, הדומות או המנוגדות לאור, ולכן בסופו של דבר משיגים את דמות הבורא.

חוץ מזה צריכים להבין, שמדובר על אדם שמתקדם ברוחניות, ובצורה כזאת רואה בינתיים את עצמו, את התכונות החיוביות והשליליות שלו, בהשוואה עם האור, עם הבורא. אך זהו האדם עצמו ששופט את עצמו, מזהה בעצמו את התכונות האלה. אדם אחר היה רואה אותן אחרת, היות ו"כל הפוסל, במומו פוסל".

ואם עכשיו מופיעה לפניו תמונה זו או אחרת, היא רק נדמית לו, ובכלל אינה קיימת בפני עצמה. רק תמונה אחת מורגשת בפני עצמה, וזוהי דמות הבורא. אך בתוך האדם, התכונות הפנימיות שלו מציירות לו כאלה דמויות.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 16.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הסימנים המיוחדים של הנשמה
תברא את האדם בתוכך
האדם הוא נוסחת הקשר