דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הדרך אל הבורא מלאה בקוצים

הדרך אל הבורא מלאה בקוצים

laitman_2009-07_0211.jpg

דווקא עבור האנשים ששואפים קדימה, ורוצים להגיע למגע עם הכוח העליון של הטבע, לצאת לדרגת הידע, הכוח העליון, תוכנית הבריאה – עבורם הוכנו הפרעות מיוחדות.

לדוגמה: עכשיו אנחנו יושבים, שומעים הרצאה ולפתע מתנתקים. חושבים על משהו אחד ופתאום המחשבות בורחות לאיזה מקום. מגיעות האכזבות, עצבים, לא רוצים לשמוע ולראות שום דבר. לפתע אנחנו חוזרים בחזרה ושוב כולנו יחד מתרכזים בנושא ההרצאה.

אם האדם יצליח לכוון בצורה הנכונה את ההפרעות הקטנות האלה, הוא לפתע יראה שהן באות ממקור אחד ומכוונות בצורה מטרתית כלפיו. את ההפרעות האלה לא צריך לדחות, בשום פנים ואופן! הן באות מאותו הכוח האחד הגדול. ואם לא נדחה אותן אלא נייחס את הכול אליו בלבד, אז אנחנו נמצא ונגלה אותו.

ברגע שמופיעות אצלנו הפרעות שונות, צריך להבין שהן באות בצורה מכוונת במיוחד כדי שנתפתח. באופן כזה אנחנו נותנים לילד כל מיני בעיות, צעצועים מפורקים, לגו, פאזל ועוד, רק כדי שהוא ירכיב אותם ויוכל שוב לפרק ולהרכיב.

בדיוק מפעולות כאלו, כשאתה יוצא אל חוסר ההבנה, ולאחר מכן שוב מגיע להבנה, מתרחשת ההשגה של כוח הטבע, גילוי השפעתו עלינו. בצורה כזאת מתרחשת התנועה הרוחנית של האדם, ההתפתחות של איבר החישה החדש שבו, הרגשת האיחוד של הטבע, ללא שבירתו למדעים השונים, להשפעות הקטנות על חמשת החושים שלנו, הראייה, השמיעה, הטעם, הריח, המישוש. זהו איבר חישה אחד ויחיד שנאסף מכל ההפרעות שמכוונות אל גילוי המקור שלהם, והוא זה שמגלה את המקור הזה – את הכוח האחד והיחיד.

וכל זה קורה רק אם, למרות ההפרעות, האדם מחזיק את עצמו במחשבה שהן כולן מגיעות ממקור אחד וכולן מכוונות במיוחד אליו. אם האדם מתייחס לחייו, לכל מה שמתרחש עימו, כאל מה שנוצר בכוונה כדי שהוא יהיה מכוון לכוח האחד, הוא לפתע יראה שכל ההפרעות הללו נעלמות לאיזה שהוא מקום. ומופיעות הפרעות אחרות…

לדוגמה, הייתה איזו הפרעה גדולה. אם ביצעתי עליה תיקון, בכך שכיוונתי את עצמי דרכה אל המקור, היא נעלמת מהאופק, היא לא נמצאת לפניי. נוצרת הפרעה חדשה כדי שאני אנוע בכיוון הנכון, קדימה. הבעיה שהייתה כבר איננה. ובאופן כזה אנחנו מתקדמים.

אנחנו רואים שכל החיים שלנו, בעיקרון, זה מן משחק כזה איתנו. כמו שאנחנו נותנים לילד צעצועים והוא צריך להרכיב מהם קונסטרוקטור, באותו אופן גם כאן הכוח הזה נותן לנו הפרעות שונות. ברגע שאנחנו מתחילים להרכיב אותן וללכת דרך ההפרעות האלה אליו – הן נעלמות. כלומר, כל מה שקרה לנו בעבר, כל מה שקורה עכשיו ויקרה בעתיד – כל זה רק כדי לכוון אותנו אל המטרה.

לכן, אם אנחנו יוצרים סביבה מיוחדת שכל הזמן עוזרת לנו לא לאבד באופק את הכיוון היחיד אל הטבע, הבורא, המטרה (הרי כל זה אותו הדבר), אם הקבוצה, השיעורים היומיומיים, ישיבות החברים השבועיות, ההפצה, עוזרים לנו בכך, אנחנו מהר מאוד עוברים את כל שלבי התפתחותנו. ואת ההפרעות שאנחנו רואים, אנחנו מתחילים לתפוס ולהרגיש כדיאלוג, כשיחה של הכוח העליון איתנו.

אני לא מייחס אותן לאנשים שדרכם ההפרעות האלה מגיעות או לטבע או לבריאות שלי – לכלום, רק לכוח הזה. ואני כל הזמן נמצא איתו בדיאלוג. אין לי ברירה אחרת, רק דרך הבעיות האלו, עד שאני אתחיל לגלות אותו בצורה אחרת – בצורה של טוב, אהבה, השפעה.

וכאן אנחנו מגיעים למצב החשוב ביותר שלנו, כאשר דרך ההפרעות הללו אנחנו "ננעלים" על הכוח העליון ומגלים אותו כטוב ואוהב בצורה מוחלטת ביחס אלינו. הוא בכוונה דחף לנו את הצעצועים השבורים כדי שנלמד להבין אותו, נעלה לדרגתו, נהפוך להיות כמוהו: טובים, משפיעים, אוהבים. ואז אנחנו מגיעים לדבקות המלאה עימו.

כאן האדם יוצא בהדרגה לדרגה של הזדככות, כשהוא מרגיש את עצמו למעלה מגופו. הגוף קיים, הוא צריך לדאוג לו, כמו לחיית בית, לתת לו את מה שנחוץ לו לקיום. ואת ה"אני" שלו הוא רואה רק בהסכמה, בדבקות עם הכוח העליון הטוב הזה, כשהוא הופך להיות משפיע ואוהב כמוהו.

מתוך שיעור מס' 3 בכנס בליטא, 24.03.12

ידיעות קודמות בנושא:
לשמור על הכיוון לבורא
הכיוון בדרך הרוחנית
בשביל מה לנו כל ההפרעות האלה?!

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/crJXA

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest