הדרישה לאור

אם האדם מרגיש משיכה להפוך להיות אדם ומברר את הנטייה הזאת בצורה נכונה, הוא נקרא "ישראל", מלשון "ישר א-ל". הוא רוצה לכוון את כל המעשים שלו, את כל הנסיבות שבהן הוא נתקל, על מנת לקשור אותן עם הבורא. ואז, בכל מצב, בכל רגע בחיים הוא רוצה להימצא תחת השפעת האור המחזיר למוטב.

כשהוא בונה לעצמו את הדברים האלה בצורה נכונה, האדם מגלה שהוא עומד לפני האור, לפני הבורא, ושכל עבודתו מסתכמת בהשתוקקות לדרישה מהכוח המתקן הזה. הרי בגדול, רק שניהם נמצאים בכל העולם.

במקרה כזה, האדם בונה בצורה נכונה גם את הסביבה שלו. הרי החברים הם חלקי הנשמה שלו ששייכים לאותו הרצון. לפי המידה שבה הוא מצרף אותם אליו, מגיע האור, מתקן את האיחוד הזה, ומעניק לו צורה של השפעה הדדית, במקום צורת הקבלה. ואז כל הנבראים שסובבים את האדם הופכים להיות החלקים שלו, ובאמצעות האור, הכול מתחבר לגוף אחד.

כך אנחנו מגיעים ללימוד, לשימוש בשיטת הקבלה ולמטרת הבריאה. האדם קובע את קצב ההתקדמות שלו לפי המידה שבה הוא משתדל לקחת את הכיוון הנכון לפני הלימוד, ולא רק.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 02.03.2011

ידיעות קודמות בנושא:
ניצוץ אחד אינו מספיק
האדם המאיץ
להתכוונן לתדר של ההשפעה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/MPuz3

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest