דף הבית / המשבר ופתרונו / הדמוקרטיה עולה באש

הדמוקרטיה עולה באש

דעה: רבים התחילו לפחד מהמילה "דמוקרטיה". מעתה והלאה, מלחמה היא הדבר המועדף על המינוח הדמוקרטי, ותוצאתה הרצויה היא איבה בלתי פוסקת. מחכים למלחמה בצייתנות. מלחמות עוברות ממדינה למדינה. מריבות אין סופיות זה המנגנון הסביר בהיסטוריה של הדמוקרטיות.

כל פגישה דיפלומטית מוכיחה שישנן אמיתות רבות, ולכל אחד יש זכות לנקודת מבט משלו. איבה תמידית בלתי פוסקת הפכה לנורמה. מלחמות אזרחים אין סופיות הן הסביבה המזינה של הדמוקרטיה. שלום לא יהיה, מפני שבסכסוך מעורבים כוחות דמוקרטיים שמיוצגים על ידי מפלגות רבות שיש להן שיקולים ואינטרסים רבים.

עכשיו גם בסיפוח המשאבים של האומות המובסות אין צורך, כי אנשים זריזים ישתלטו על המשאבים אחרי שהמדינה הריבונית תחדל להתקיים. מטרת המלחמות בימינו היא הטמעה של כאוס תמידי. תוהו ובוהו, זו לא מילת גנאי, אלא הנחת יסוד של השוק העולמי, נהוג לחשוב שכאוס חופשי מעורר צדק מתוך עצמו. ליצור תנאים לתחרות בכל מקום זה הכרחי, משום שברוב המקרים זוהי תחרות עם בני מינם על הזכות לחיים. אבל כל המערכות האחרות הן בהחלט גרועות יותר!

הדמוקרטיה מזדהה עם השוק החופשי, היא תלויה בניצחון של החזק על החלש, של המוצלח על הלא מוצלח. אבל החברה לא מרוויחה מהניצחון של חזקים. נשיאים של בנקים, ראשי תאגידים, בעלי מכרות, מייצגים לא את החברה אלא את המינוח הדמוקרטי.

אזרחים שוכנעו כי קיומם של הפיאודלים העשירים מסמל את החופש שלהם, אלפי עיתונאים מוכיחים את זה כל יום. גם הפיאודלים עצמם מאמינים שהם עושים טוב. והאזרחים לא מוצאים תשובה אחרת: אין שום דבר טוב יותר מדמוקרטיה!

האידיאלים של ההתפתחות של האדם החופשי גובשו על ידי האסתטיקה והפילוסופיה של הרנסנס, והאידיאולוגיה החדשה של המערב מתייחסת דווקא אליהם. אבל אותה התקופה הזוהרת של הציביליזציה כלל אינה מתוארת על ידי המונחים "טוטליטריות" ו"דמוקרטיה".

כדי לעצור את המלחמה, צריך להיפטר מהאידיאולוגיה החדשה, לא רק לוותר על הבועות הכלכליות, אלא לנקב את הבועה החשובה ביותר – הבועה האידיאולוגית. כאשר מדעני החברה המודרניים הציעו הנחה, שהחל מעכשיו ישנה ציביליזציה מאוחדת המתפתחת מברבריות לקִדמה מודרנית, ושישנם ערכים דמוקרטיים משותפים לכולם, באותו הרגע הוכרזה מלחמה מתמדת.

לתהליך הגלובליזציה של הכלכלה הליברלית תואמת התפרקות של המדינות לשבטים, ושל השבטים לחמולות מסוכסכות. אף אחד לא ישקם דבר שנהרס. פגישות של מנהיגי העולם מפתיעות את הצופה הנאיבי, העולם נמצא בצרות, נדרשת תוכנית הצלה – ואין אותה. מנהיגי העולם מאשרים: אין לנו תכנית.

תכנון הוא דבר זר לעולם המודרני באופן עקרוני. דווקא חוסר אסטרטגיה מגדיר את האסטרטגיה הנוכחית, כולל אסטרטגיה של מלחמה. האסטרטגיה היא ליצור תוהו ובוהו. מכות נקודתיות אמורות להכניס את המדינה למצב בלתי מבוקר. צריך להרוס את השלם. אחר כך הכאוס ישלוט.

שלטונו של הכאוס הפך לישועתה של הדמוקרטיה. השוק החופשי בחר במלחמת אזרחים עולמית בתור שיטת הממשל בעולם – צורת קיום אחרת היא בלתי אפשרית, לא משתלמת. אנשים משתכנעים בכך שהזכות העיקרית שלהם היא הזכות למלחמת אזרחים, שהעולם זקוק לרוטציה תמידית, למלחמה נצחית.

כדי לעצור את המלחמה צריך להיפטר מהאמונה בקִדמה ובשוק.

התייחסותי: אי אפשר לוותר על האידיאולוגיה הקיימת, ניתן רק להחליפה באידיאולוגיה של החינוך האינטגרלי, ההשתוות לטבע. רק אז אנחנו נוכל למשוך עלינו את הכוחות החיוביים (אור) של ההתפתחות שלנו כדי להידמות לבורא. אין פתרון אחר, והכאוס יוביל רק לטעם מר של ההכרה בדרך היחידה של הקיום.

ידיעות קודמות בנושא:
האם מלחמה תציל את העולם…
מלחמת עולם כפתרון למשבר העולמי
מהמשבר למלחמה?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/biXCy

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest