הגרועה שבמדרגות

בעל הסולם, מאמר "מצווה אחת":

"התרי"ג מצוות בבחינת שמות הקדושים הם ענין השגחה פרטית לכל המתקרב לקבלת השפע האלוקי, שמוכרחים לעבור עליו, כל הסדרים האלה, איש מהם לא נעדר, ועל כן השלימים נוהים אחריהם בכל נפשם ומאודם, לקיימם עד לענפיהם הגשמיים."

"תרי"ג מצוות", זה נקרא "תיקון הכלים", כדי לקבל בהם "אורות" על מנת להשפיע.

סך הכול, הרצון שנברא מתחלק לתרי"ג חלקים. אם אנחנו מממשים כל חלק בצורה נכונה, אז בזה אנחנו מתקנים וממלאים אותם, עד שהם כולם מתחברים לאחד שלם.

אפשר גם לומר אחרת: "מלכות דאין סוף", שזה הנברא היחידי, מתחלקת לצורך התיקון לתרי"ג חלקים ואנחנו בצורה הדרגתית, מהחלקים הקלים לתיקון לחלקים הקשים לתיקון, מתקנים וממלאים אותם עד שמגיעים לכלי הכללי שהוא כולו מקבל על מנת להשפיע. כך אנחנו מגלים את ה"תורה", את האור הכללי שתיקן את הכלי ומילא אותו.

באופן כזה, החיוב לקיים את התורה והמצוות זה החיוב להגיע לגמר התיקון השלם. בסופו של דבר, העולם הזה גם כן עולה לעולם אין סוף. שום דבר לא נשאר ברמה הגרועה ביותר.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן: "עד לענפיהם הגשמיים". האם זה אומר, שקיום פיזי של המצוות גם כן מביא תועלת אם אני מצרף אליהן את הכוונה הנכונה?

תשובתי: "גשמיות", בחכמת הקבלה נקרא כוונה על מנת לקבל, ו"רוחניות" זה נקרא כוונה על מנת להשפיע.

ודאי, שאני לא פוסל את הקיום הפיזי של המצוות, רק אם זה מהווה דווקא תוספת ולא שזה יהיה העיקר.

כי פעולות "גופניות" מקבלות תמיכה והסכמה מהסביבה, וגם אני בעצמי מרגיש שעשיתי משהו. ולכן אני מוכן לקיימן. הן מוחשיות וניתן לספור אותן, בעוד שפעולות רוחניות לא ניתן לספור מהצד והן אינן נראות לעיני אחרים. גם האדם עצמו אינו בטוח אם ייצא לו או לא, כי מרגע לרגע הכול משתנה בעיניו.

לכן השאלה היא כך: האם התוספת הפיזית מחזקת את המהות הרוחנית? אם לא, אז זו בעיה. כי אנחנו הרי רואים, שכבר מימי רבי עקיבא, שקרא לתלמידיו לקיים את התנאי "ואהבת לרעך כמוך", הציר הרוחני אבד ועד היום כל החורבן הזה נמשך. והחורבן אינו נובע מזה שאנחנו לא מקיימים מצוות בצורה "גופנית", אלא בזה שאנחנו לא מקיימים אותן בצורה רוחנית. ובזה כל הגלות.

אני חוזר, אני בשום אופן לא פוסל פעולות פיזיות. כדאי לקיים אותן, כי כל המצוות ה"גופניות" הן העתקה מהמצוות הרוחניות, שמהוות תיקון ממשי של ה"כלים". אבל צריך לקבל אותן דווקא כהעתקה, כתזכורת למצוות הרוחניות, ואז ודאי שזה כדאי. אם אתה יכול לשלב זה עם זה, אז בבקשה, כך זה אפילו טוב יותר. אבל לנו אין חיוב בזה.

כלומר, כאן העיקר זה היחס. הבעיה היא בזה, שהעָם התנתק למשך אלפיים שנה מהיסוד הרוחני, מהכוונה, ועכשיו קשה לחזור אליה.

מתוך שיעור על המאמר "מצווה אחת" של בעל הסולם, 27.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מְקשרים
עד שיהיה בן אדם
מהעולם התחתון נכיר את העולם העליון

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/35pmU

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest