דמעות ושמחה

בעל הסולם, מאמר "ירושת הארץ":

"ובזה מובן מאמר "לפום צערא אגרא" שפירושו שהשכר נמדד במידת הצער.

ובהאמור מובן היטב כי כל עיקר הצער והיגיעה שהוכנה בעולם הוא למציאת הכלי לקבל השכר הטוב על יגיעה בתורה ומצוות, מובן מאליו שכל שצערו בתו"מ גדול הרי שיש לו כלי יותר גדולה ממילא מוכן לקבל שכר מרובה יותר."

אנחנו מודדים הכול לפי ה"כלי", הרצון. כי האור נמצא במנוחה מוחלטת והכול תלוי דווקא ב"כלים", במידה שאנחנו מפתחים אותם. וה"כלים", זה צער.

אמנם ברוחניות הצער הזה הופך לצער מתוק ונקרא "ייסורי אהבה". שם הכאב מחיסרון יכול להיות בכפיפה אחת עם תענוג, והם אינם מנטרלים זה את זה כמו שבעולם שלנו. כאן לאחר כמה לגימות אני כבר לא רוצה לשתות, וכל פעם שאני מקבל משהו אני כבר מתמלא ולא רוצה את זה. וברוחניות זה לא כך: מפני שגם החיסרון וגם התענוג הם בעל מנת להשפיע, שניהם מחזיקים ומגדילים זה את זה.

יוצא, שאני כל הזמן חש חסרון ותענוג, והם אינם מנוגדים, ואז יוצא שאני כל הזמן פורח ומתפתח בהם, ושניהם הופכים להיות עבורי ממש להרגשת החיים הנצחיים.

לקראת זה אנחנו מתפתחים.

אתם רואים על עצמכם, שהידע הזה יכול לבוא רק מלמעלה. לאדם עצמו אין שום אפשרות להיאחז אפילו בקצה שלו. כמה שהפילוסופים והוגי הדעות ניסו להבין את השאלות הנצחיות, זה היה בלתי אפשרי. כי התשובות פשוט אינן קיימות בטבע האגואיסטי הנוכחי שלנו.

מתוך שיעור על המאמר "ירושת הארץ" של בעל הסולם, 04.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
חייזרים בארץ זרה
לעבוד כדי לרצות
כמה מתוקים ייסורי האהבה…