הגיעה העת "לגלול האבן מעל פי הבאר"

"וַיֹּאמֶר, הֵן עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל–לֹא-עֵת, הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה; הַשְׁקוּ הַצֹּאן, וּלְכוּ רְעוּ. וַיֹּאמְרוּ, לֹא נוּכַל, עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר; וְהִשְׁקִינוּ, הַצֹּאן." (בראשית כ"ט)

ישנם זמנים יותר טובים וישנם מצבים פחות נעימים בהתפתחות האנושות. לכן, עד ימינו עדיין לא הגיעה העת "לאסוף את המקנה".

היו תקופות שונות בהתפתחות האנושות ובהתפתחות העם היהודי, שהוא הקרוב ביותר להשגת המטרה. הוא עשה מספר פריצות דרך בזמני בבל העתיקה, בזמן יציאת מצרים, בימי מלחמות דוד המלך. עד שבסופו של דבר אנחנו מגיעים לתקופתנו, בדיוק לעת "לאסוף את המקנה". עלינו להגיע לחיבור, כי דווקא על ידו אפשר להשפיע על הכוח העליון, על האור, ולהתחיל לשנות את המציאות.

הבעיה היא לשכנע את עצמנו ואת האחרים, להבין ולהרגיש באמת, שכל המימוש נעשה רק דרך החיבור. אין שום דבר חוץ מזה. רק במידת החיבור בינינו אנחנו מגיעים לצורה הדומה ל"אור המקיף", רק אז אנחנו יכולים להשפיע עליו, לעבוד עימו ולכוון אותו.

אנחנו מתחילים לבצע פעולות עצמאיות, כי אנחנו מעוררים את האור העליון ומחייבים אותו לפעול בצורה מיוחדת. כי בתוך החיבור שלנו אנחנו מגלים את הצורך להיות מחוברים ומעבירים לאור את החיסרון הבשל והמושלם לחיבור. ואז האור מבצע את הפעולה האחרונה, מחבר בינינו.

אנחנו חייבים לשכנע את עצמנו שבשלב הזה מטרתנו היא "לאסוף את המקנה", לחבר את האנשים בעולם ביניהם שבהם הבשיל הרצון לממש את מטרת חכמת הקבלה. לשם כך ניתנה לנו חכמת הקבלה, כי את כל היתר אנחנו נגלה כבר בהמשך, כאשר האור העליון יתחיל לפעול בתוך החיבור בינינו. ואז נבין מה זה האור וכיצד הוא פועל, נגלה את השפעתו ומה הוא עושה עימנו, נתחיל לעלות בסולם הרוחני.

כל האנושות חייבת לעבור באותה הדרך, אבל בצורה יותר קלה. קודם עם ישראל, ואחריו כל העולם. על האנשים להבין שלא קיים שום דבר חוץ מהחיבור בינינו שמעורר את המאור המחזיר למוטב שישנה את האנושות. ובמידה שהאנושות תשתנה, היא תתחיל לגלות עולם חדש בתוך החושים החדשים המתוקנים שלה על ידי המאור המחזיר למוטב.

כי המציאות שאנחנו מרגישים תלויה לחלוטין בתפיסתנו. אם הרצונות שלנו אגואיסטיים, מרוחקים, אז בתוך הכלי השבור הזה אנחנו מרגישים עולם שבור, כפי שאנחנו מגלים עכשיו לנגד עינינו. לא פלא, שהמצב מתדרדר יותר ויותר כדי לזרז אותנו להגיע לחיבור.

אם אנחנו נתחיל לעבוד על תיקון הכלים שלנו, אז במידת התיקון אנחנו נרגיש מציאות חדשה. כפי שבתוך הכלים המקולקלים שלנו עכשיו אנחנו מרגישים שבירה, אחר כך בתוך הכלים המתוקנים אנחנו נרגיש עולם עליון מושלם שבו שולט כוח אחד, האור שפועל בתוך הרצונות, מתקן אותם, כלומר, מחבר ביניהם וממלא אותם. זהו עצם העניין.

לכן, בימינו אנחנו כל הזמן מדברים על החיבור, על הערבות. כי זאת הפעולה היחידה שאנחנו נצטרך לבצע מעכשיו ועד גמר התיקון, גם עם ישראל וגם אומות העולם. וככל שנקדים לעשות זאת, אנחנו נגלה את האור לאנושות ועל ידי זה נממש את מטרת הבריאה.

הכול תלוי רק בחיבור בינינו. חייבים לעבוד על זה בהתמדה ובצורה בלתי פוסקת, לשכנע כל הזמן את עצמנו שזאת מטרתנו היחידה. לא משנה כמה ידע יש לאדם, שום דבר לא שייך למציאות האמיתית, אלא רק ההשתוקקות שלו לחיבור וקירוב אנשים אחרים לחיבור.

"איש את רעהו יעזורו!". אנחנו חייבים להסביר לכולם את חשיבות הפעולה שבה תלוי העתיד שלנו. חולפות שנים רבות עד שהאדם מתחיל להבין, שהאגו מנסה בכל דרך אפשרית להונות ולהסית אותו כאילו זה משהו לא חשוב.

לכן, האדם מקשיב ואינו שומע, כל פעם דוחה את זה ושוב שוכח. אבל מגיע הזמן שאנחנו חייבים להתחיל לפעול באופן מעשי, לומר לעצמנו ולאור העליון שאנחנו חייבים להגיע לחיבור בכל מחיר. ומשם כבר ייפתח הפתח לגילוי הנשמה.

מתוך שיעור על פי אגרת של בעל הסולם, 08.01.2015