האם הכוכבים משפיעים על הגורל?

שאלה: הנושא של מזלות וגורל הוא נושא מעניין, מסקרן, ומאוד לא ברור. האם הכוכבים משפיעים על גורלנו? האם זה אפשרי לנבא את הגורל? כיצד ניתן להשתמש בידע זה?

הרי, הדבר הקשה ביותר בחיים הוא, שהם בלתי צפויים. אנחנו חיים ללא ידיעה מה יקרה לנו בעתיד, אילו הפתעות מכין לנו הגורל.

האדם אינו יכול לשלוט בחיים שלו. זו הסיבה לכך שבני אדם כל כך מתעניינים באסטרולוגיה, שלכאורה יכולה לפי המזלות לנבא את אופיו של האדם ואת גורלו.

אסטרולוגיה הייתה ידוע במצרים העתיקה, ביוון העתיקה, במזרח, בהודו, בסין, וגם בקרב האינדיאנים באמריקה. וגם בימינו, רבים מאמינים שיש קשר בין הכוכבים בשמים ומצבו של האדם. האם קשר כזה באמת קיים?

תשובה: כל היקום מתפתח בהדרגה, צעד אחר צעד, והאדם הוא השלב האחרון של התפתחות זו, והוא המפותח ביותר מכולם. אבל דווקא משום שהאדם מפותח יותר מבעלי החיים ויש לו שכל ורגש שבאמצעותם הוא יכול לחקור את הטבע יותר ויותר, הוא מרגיש את עצמו פגיע.

כתוב, "עגל בן יומו שור קרי". הרי, ברגע שעגל נולד, כבר יש לו רגש ושכל כמו לשור בוגר. הוא יודע אילו צמחים מותר לאכול ואילו אסור, הוא לא ייפול מגובה, בניגוד לילד קטן, שאותו צריך לטפח ולחנך במשך זמן רב עד שהוא יחכים.

ואם לא מחנכים את הילד, הוא יגדל כבהמה. אבל אם אנחנו נעביר לו את כל ניסיון החיים האנושי שנצבר במשך שנים רבות, הוא יגיע לרמת האדם עד לדרגה שיתנו לו להתפתח. האדם מתפתח, ולפי מידת התפתחותו מגלה את העולם.

ולכן האדם הוא יצור רגיש מאוד, הרי, הוא חייב להרגיש את הטבע בצורה עמוקה. הוא חזק בכך שהוא מסוגל לבנות לעצמו מערכות שעוזרות לו להתמודד עם הטבע. האדם השתלט על האש, המציא את החשמל, למד לחמם את ביתו, להאיר את חשכת הלילה. הוא למד ליצור קשר על פני מרחקים ענקיים, והמציא את האינטרנט.

האדם השתכלל, הוא הוסיף לטבע את כל הנוחות שהייתה חסרה לו. ויחד עם זאת, הוא בעצמו לא השתנה הרבה. כנראה, שישנם גבולות ברורים מאוד של היכולות האנושיות.

אנחנו יכולים לשפר את החיים היומיומיים שלנו בכל דרך אפשרית, אבל אנחנו לא יכולים לענות על השאלות החשובות ביותר: "מה הוא הגורל שלי? מה מחכה לי בעתיד? מה יהיה כאשר אני אמות? מה היה לפני שנולדתי ומה יקרה אחרי המוות, מה קורה מעבר לגבולות של החיים האלה? מדוע פגשתי בחיים שלי דווקא את האנשים שסובבים אותי? מדוע נולדתי דווקא עם אופי כזה, כגבר או כאישה, במדינה מסוימת, ובתקופה מסוימת?".

כל המערך הזה נשאר תעלומה בשבילינו. יש איזה כוח ששולט בנו, ואנחנו לא יכולים להשפיע עליו. אנחנו מסוגלים רק להסתדר בצורה נוחה במקום שאליו הביא אותנו הגורל: לבנות לעצמינו בתים במקום לגור במערות, להכין אוכל ולאחסן מוצרי מזון.

אנחנו מפתחים את מה ששייך לחיים החומריים של הגוף. כלומר, אנחנו משתמשים בשכל וברגש האנושי, שמעלה אותנו מעל בעלי החיים – לטובתה של אותה דרגת החי, לטובתו של הגוף. רק למענו פיתחנו את כל המדעים: פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, הכול כדי ליהנות לגוף שלנו.

אנחנו לא יכולים עם השכל והרגש האנושי לצאת מהגוף שלנו החוצה. ויוצא כך, שאנחנו משתמשים בכל מה שניתן לנו מעבר לדרגת החי: אינטליגנציה גבוהה, היכולת לחקור את הטבע ולגלות את החוקים שלו, רק למען רווחתנו הבהמית.

אנחנו רצינו לנוע במהירות, ובנינו מכונית, רצינו לדבר למרחקים, והמצאנו רדיו ואינטרנט. אבל כל ההמצאות האלה נעשו למען הנוחות של הגוף, למען בריאותו, למען עצמינו או ילדינו.

אין אף המצאה שנעשתה בזכות השכל המפותח שלנו למען הדרגה שמעבר לדרגת החי. אוניברסיטאות, בורסות, מוזיאונים – כל זה נועד לספק נוחות מרבית לגוף שלנו. עצוב לראות באיזה פרימיטיביות אנחנו השתמשנו ברגשות עדינים, בשכל חד ובכושר ההתפתחות, כאשר התפתחנו מדור לדור.

אנחנו טסים לחלל ומגיעים להצלחות מרשימות בתחום הרפואה. לפני כמאה שנים, תוחלת החיים הממוצעת הייתה לא יותר מארבעים-חמישים שנה, והיום אנחנו כבר מתקרבים למאה שנים. בעוד חמישים שנה אנחנו אולי נחיה מאתיים שנה. יש לנו יכולת לעשות את החיים שלנו בעולם הזה הרבה יותר אינטנסיביים, בריאים, להאריך את קיומו של הגוף. אבל הדבר שלא ברור הוא, מה לעשות עם הגוף לאורך כל כך הרבה שנים?

אנחנו יכולים לשפר את התנאים למען קיומו של הגוף, למען משפחותינו וילדינו. אנחנו יכולים לענות על כל שאלה, למעט השאלה החשובה ביותר שנוגעת בגורל שלנו. המושג "גורל" כולל: מה הייתה צורת הקיום שלנו לפני הלידה, מה תהיה צורה זו לאחר המוות, מה יקרה לנו באמצע, במרווח מהלידה ועד המוות, עם אילו קשיים אנחנו נצטרך להתמודד בחיים האלה.

מצד אחד, אנו מכירים בכך, שכל זה מתוכנן מראש. אבל כלפינו זה מתגלה כמקריות גמורה. עכשיו הדבר נראה לי כצירוף מקרים, אבל אולי אני יכול להתרומם מעט, להביט מלמעלה ולראות את כל התוכנית. וזה מאוד מסקרן.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 488, 1.01.2015