דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ה"בהמה" סובלת, אבל ה"אדם" שמח

ה"בהמה" סובלת, אבל ה"אדם" שמח

אם הבורא דוקר אותך עם קוצים חדים, אלה לא קוצים אמיתיים, אלא פשוט "מכבש ההתפתחות" הטבעי, אשר מפתח אותך כמו הטבע הדומם, הצומח והחי. זאת לא התפתחות של ה"אדם" שבך.

אתה אכן מתפתח, רוכש קצת יותר שכל, רגש, הבנה. אבל אתה לא מתפתח בדרגת ה"אדם" שבך. כי ה"אדם" הוא דרגת ההתפתחות שאתה צריך לבנות בעצמך על ידי יצירת הסביבה, ולהיות מוכן שהסביבה הזו "תדקור" אותך עם הקוצים שלה. רק אז זה נקרא זירוז הזמן ("אחישנה").

ה"אדם" שבנו מתפתח רק ב"דרך אחישנה". והדקירות שאנחנו מקבלים מלמעלה, מהדברים הקטנים ביותר ועד למלחמות איומות ואסונות, כל זה עדיין לא מוסיף שום דבר להתפתחות האדם, אלא משמש הכנה לזה.

אי אפשר בלי הייסורים האלו, אבל הם אמורים להביא אותנו למצב שבו אנחנו מחליטים שמעתה והלאה אנחנו חייבים להתפתח באופן עצמאי. עכשיו הגענו דווקא לאבן דרך כזו. ובכן, אם אנחנו לא נצא לציבור הרחב ולא נתחיל לעבוד איתו בפועל, לנענע ולהעיר אותו, וגם לנענע את עצמנו על ידי הפעולות האקטיביות שלנו, אנחנו נזמין מהכוח העליון עוד קוצים, עוד מכות ברמה של דומם, צומח וחי.

ואז נצטרך לברוח מהמכות כמו חיות מוכות עד שלא נחכים ונתחיל לחשוב: "למה אנחנו צריכים את כל זה? האם זה לא יותר טוב בעצמנו לפתח כוחות התפתחות, הרצויים בעיני הבורא ובעיני האדם? אנחנו בעצמנו חייבים לעורר את השחר!".

זה אומר, ש"ישראל" (המשתוקקים ישר-אל הבורא) מזרזים את הזמנים. זה ההבדל בין דרגת "ישראל" לדרגת "אומות העולם", שמתקדמים באופן טבעי על ידי השפעת הטבע.

מה ההבדל בין הדקירות שאני מקבל מהטבע, והדקירות שאני יוצר בעצמי דרך הקבוצה? הדקירות יכולות לבוא מהאישה, מהילדים, ממנהל העבודה, מהשכנים, מהמשטרה, ממס הכנסה, מהבנק, או ממשהו גדול יותר כמו מלחמות ומחלות. כל הדקירות האלו שייכות לדרגת ה"חי", לחיים הארציים שלנו.

אבל דרגת ה"מדבר" (ה"אדם") זה כאשר אני בעצמי מבין את מטרת הבריאה ורוצה להתקדם אליה. לכן אני בונה קבוצה אשר תשפיע עליי בצורה בררנית ומטרתית, כדי שאני אתקדם בצורה מדויקת לאותה המטרה. אני מתייחס לסביבה הזו בצורה מיוחדת, מכוונת, ורוצה לקבל ממנה תגובה מדויקת שתחייב אותי בדרך מסוימת לפנות למטרת הבריאה.

הסביבה חייבת לעורר בי קנאה, שהם מתקדמים, ואני לא, הם משפיעים זה לזה, ואני לא, והם מסתכלים עליי שאני בפיגור אחריהם. אלה גם קוצים, אבל איכותיים, בהשוואה למחלה כלשהי, משפט או בעיות במשפחה. אלה כבר לא בעיות ארציות, אלא רוחניות. אני בעצמי צריך ליצור מצב כזה שיבעיר ויחייב אותי לפרוץ קדימה.

ואני נהנה מהקוצים האלה, כי הם ממריצים אותי להתקדם. ונוצר בי יחס דואלי אליהם. מצד אחד, הבהמה שבי סובלת, אבל האדם שבי שמח.

מתוך שיעור לפי המאמר של הרב"ש, 03.05.2013

דיעות קודמות בנושא:
בורא אישי שלי ושלנו המשותף
ההתקדמות עם החוחים מהירה יותר!
"כשושנה בין החוחים"

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/t4gsb

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest