הבהמה אינה מפנטזת

אצל המקובלים יש כלל – לא לדבר על דבר, מלבד למה שמושג באופן ממשי. וההשגה מסמלת את המדרגה העליונה של ההבנה. כלומר, כל עוד לא מושגת הבנה ברורה ומוחלטת – כל עוד הידע לא יעבור מתשע הספירות הראשונות למלכות, זו לא נקראת השגה.

אז מה תפקיד הדמיון והפנטזיות? לשם מה ניתנו לנו תכונות אלו? ההתקדמות ללא דמיון היא בלתי אפשרית. אנחנו רואים את זה גם במדע רגיל. אתה יכול להשתמש בפנטזיה שלך, העיקר לא להחשיב אותה כדבר המתרחש בצורה ריאלית. אבל ללא הדמיון אתה תהיה כבהמה, ולא כאדם.

כל העליונות של האדם על הבהמה נובעת מיכולתו להרגיש את תשע הספירות הראשונות, לפנטז, להניח, מעל התחושה הריאלית שלו, מעל ההשגה. הבהמה חיה רק בתוך המלכות, בתוך החומר ומרגישה רק את הצורות המלובשות בו.

ודווקא בגלל שאנחנו יכולים לדמיין לעצמנו צורה מופשטת ומהות, אנחנו מסוגלים להתפתח ולהיקרא בני אדם. אבל אסור לנו להשתמש בידע שאנו מדמיינים, לפני שהוא נכנס לתוך החומר שלנו, כמו בבהמה!

וכאן טמון כל הפרדוקס… אתה תמיד מתגאה בכך, שאתה בן אדם, החי בעזרת השׂכל, שמעל לגוף הבהמי. אבל אסור לך לסמוך עליו, עד שהוא לא פועל לטובת הגוף, בתוך הרצון.

כמו בפרצוף הרוחני – אתה בודק את הרצונות שלך תחת המסך, והראש רק עושה חישובים, ולאחר מכן הכול מתרחש בהתאם לחומר, שמסוגל לקבל את צורת ההשפעה. וכל השאר – הם הרצונות החיצוניים שלך, שבהם אינך יכול להשתמש. הרי אינך אדון עליהם.

תחילה עליך לחברם אלייך, לקבל לתוכם את כל האור, ואז כל המציאות תהפוך לאחידה – או אז תוכל להשתמש ברצונות הללו. וזה יהיה התיקון שלך.

ועד אז, צורות מופשטות מקדמות אותך לגמר התיקון. בעזרתן אתה יכול להתחבר עם העליון – לראות, לבדוק, אבל הוא אינו מסוגל להשתמש בהן בצורה מעשית. כל הבעיה בחיינו היא שאנחנו מקבלים את הרצוי כמצוי ובונים תוכניות דמיוניות, ומתנתקים בכך מהחומר.

חכמת הקבלה מייעצת לאדם לדמיין את העליון, את העתיד, בצורה מופשטת, אבל לאחר מכן לעבוד עם עצמו, לקרב את עצמו, את הרצונות שלו, את תכונות ההשפעה, את החומר – עד שיגיע לדרגתו של אותו הדמיון, כדי שהצורה המופשטת תתלבש בתוך החומר. ולא לקבל את הדמיון כמציאות, מבלי שהוא שינה את עצמו והגיע לדרגת הדמיון.

מתוך שיעור על המאמר "מבוא לספר הזוהר", 24.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
השגה – המדרגה הגבוהה ביותר של ההבנה
מיקרוסקופ רוחני