האקולוגיה של העולם הפנימי

דעה: דריו סלס סומר, פילוסוף צ'ליאני: אנחנו חיים בעולם שבו מעניקים משמעות רבה מדי לאינטילגנציה האנושית, וחושבים שככל שהאנשים יהיו יותר חכמים, העולם יהיה טוב יותר. המצב הנוכחי של האנושות אינו תומך בדעה הזאת מפני שהרעב, המלחמות, העוני, הדיכאון, הדאגה לכסף, המתח, השחיטות והמחלות הסופניות, גוברים בפרופורציה ישירה יחסית לרמה האינטלקטואלית העולה של בני האדם.

הפכנו למכונות חושבות עם חיסרון ניכר בהשוואה למחשבים שאין להם תשוקות, ולכן הם מסוגלים לנהל תחקיר אובייקטיבי גם אם הוא מוגבל על ידי התוכנות. לעומתם השכל שלנו כפוף לרצונות ולתשוקות ולכן אין לנו תקווה רבה לבנות עולם טוב יותר.

הערכים הרוחניים כבר מזמן הפכו למשניים בגלל השאיפה הבלתי פוסקת לעושר חומרי. אנחנו נוטים לחשוב כי ככל שנשיג יותר רווחה חומרית כך העולם יהיה מסודר יותר. אך קורה להיפך, העולם הופך למבולגן יותר והגאווה שלנו מונעת מאיתנו לקבל את מה שטוען החוק השני של הטרמודינמיקה, האנטרופיה, כמות האנרגיה שאינה זמינה ששואפת למקסימום. עלינו לזכור שיש לנו שני מקורות אנרגיה בלבד, אוצרות הטבע והשמש, ושניהם נגמרים.

מה מונע מאיתנו להיות מודעים למציאות? מדוע כל כך הרבה אנשים חכמים אינם מסוגלים לעשות את העולם שלנו רגוע יותר, הוגן, ידידותי ואנושי? מדוע המדע והטכנולוגיה מתפתחים בקצב כל כך גבוה בזמן שהעולם הפנימי של האדם נשאר פרימיטיבי? אני חושב שהחיים הפנימיים של האדם של היום לא עשירים בהרבה יותר מאשר לפני עשרת אלפים שנה. התשוקות שלו לא מעודנות ולא מאופקות, אלא להיפך, יותר מסוכנות מאשר בתקופת חיי המערה.

בתקופה הנוכחית, התפוצצות של רגשות בלתי נשלטים עומדת להרוס את כדור הארץ, מכיוון שהחלק העתיק של המוח שלנו נשאר ללא שינוי כבר במשך 250 מיליון שנה, ומכיוון שלאנשים חסר המרכיב שיאפשר להם להשיג את החזון הכללי של החיים. הידע שבידינו מפוצל, השכל שלנו מפוצל, ה"אני" שלנו מורכב ממקטעים אין סופיים, וראיית המציאות מוגבלת לידע ברמה מזערית. אנחנו מנהלים היטב את המרחב הקטן שלנו, אך מפספסים את כל מה שמעבר לו. האנשים אינם מבינים אחד את השני מפני שכל אחד מגן על השטח הקטנטן המופרד מהמציאות הכללית שאליה אין לנו גישה.

האדם חי מתוך שינה, בדמדומים, שלא מאפשרים לו לפרש נכון את המציאות. מערכת החינוך אינה נכונה ומתבססת על לימוד בעל פה כאשר ה"אני" של האדם נשאר פסיבי, מכיוון שלומדים "מבחוץ" ולא מתוך ההבנה "מבפנים".

לדעתי השגת מצב המודעות הגבוהה היא המשימה החשובה ביותר שרק האדם מסוגל לבצע על מנת לפתור את הבעיות הדחופות שלו. רק על ידי יכולת כזאת נוכל להתפתח על בסיס צדק ושוויון, ונוכל לנהל את משאבי הטבע על כדור הארץ בצורה נכונה, לאחד את כל המדינות והתרבויות דרך חיבור ושיתוף פעולה ולהכריז שלום בכל העולם. לדעתי האנושות זקוקה למנהיגים חכמים בעלי מודעות גבוהה ולא סתם ידע אנציקלופדי, אלא מנהיגים עם ערכים רוחניים ומוסר גבוה, שלמות פנימית, וחזון רחב של המציאות. המדינות חייבות להשקיע בפיתוח המוסר והמודעות, שהמוסר יפסיק להיות משעמם, ושהאנשים יבינו שמוסר זה סט של חוקי טבע שאותם כולם צריכים לכבד, ואז החיים יהיו מלאים ומצליחים מבחינה רוחנית וגשמית.

לפעול בצורה מוסרית משמע להתנהג בהתאם לחוקי הטבע ולא לשלול אותם על מנת להשיג אושר, על פי הטענה המוטעית של ג'ון לוק. יש כאלה שטוענים שלא משנה איך תנהג, טוב או רע, ושזוהי שאלה של עדיפויות בלבד. אני חושב שהמוסר החדש חייב להתבסס על טענות מדעיות שיראו, שלהיות רע, בסופו של דבר,מביא הפסד ולפעול על פי עקרונות הטוב – מביא רווח.

אני משוכנע שהפרות מוסריות רציניות גורמות למצב של כאוס ופירוק אורגני, מייצרות אנרגיה שנכנסת לחוסר איזון עם הסדר וההרמוניה שבטבע, ועל ידי כך מזיקות לגוף ולמוח באופן רציני. שנים של מחקר וניסיונות שכנעו אותי שאדם ללא מודעות גבוהה הוא רובוט שממשיך את חייו בצורה עיוורת ומוגבל על ידי ביצוע התוכנית שנמצאת במוחו. אני בטוח שחוץ מלתחזק את חייו הפרטיים לאדם קיימת משימה נוספת, והיא – פיתוח המודעות הגבוהה.

הערתי: יותר ספציפי ומשמעותי מזה טרם קראתי, חוץ מהחומרים של חוכמת הקבלה.

ידיעות קודמות בנושא:
מה צריך לעשות כדי שהציביליזציה תשרוד?
המשבר הוא שלב המעבר מן המקומי אל הגלובלי
אל ההרמוניה הכללית