דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / האם תגיע בריצה לצעקת בנה

האם תגיע בריצה לצעקת בנה

שאלה: מה זה אומר, עם כל השאלות לפנות לבורא?

תשובתי: אנחנו לא רגילים להיזכר ולחשוב על הכוח העליון. ולא בגלל שאנחנו לא דתיים, כי גם אנשים דתיים לא חושבים על הבורא באותו המובן שאליו אני מתכוון. אף אחד לא חושב עליו.

לחשוב עליו, זה אומר להבין שהכול רק הוא עושה. אפשר לדבר על זה במילים יפות, לקרוא על זה המון ספרים, אבל שום דבר לא עוזר.

אנחנו קיימים בתוך כוח אחד שנקרא בורא, כלומר כל האנושות, כל הנשמות, כל הרצונות, הרשת הכללית, המערכת, "מלכות", השכינה, לא חשוב איך קוראים לזה. ואנחנו צריכים לגלות שאנחנו נמצאים בתוך הבורא. זו הבעיה היחידה שנמצאת לפנינו ושאותה אנחנו צריכים לפתור – גילוי הבורא לנברא, ובזה עוסקת חכמת הקבלה.

גילוי הבורא לנברא יכול להיות או בדרך של ייסורים וצרות גדולות, או מתוך צער גדול כשהרצון לקבל, בלית ברירה מצטמק ומצטמצם עד כדי כך, שלא להרגיש את הצער. הוא מוותר על הרצון לקבל שלו ומוכן להכול, רק לא להרגיש צער.

אבל תתאר לעצמך, אילו צרות וייסורים נוראיים צריך לעבור כדי לוותר על הרצון לקבל. כי לא מדובר כאן על התאבדות, אלא על פעולה שהיא פי מיליארד יותר גדולה מהחיים שלנו. אבל תחת הלחץ של הצער הגדול הרצון לקבל יכול עד כדי כך להצטמצם, שיכול לצמצם את עצמו ולא לרצות להתקיים.

וכאן הכוונה היא לא לרצון הקטן והמזערי שלנו שבו אנחנו בינתיים נמצאים, אלא רצון שכל הזמן גדל וסובל עד כדי כך שמצטמצם. אחר כך הרצון גדל עוד יותר, הייסורים נהיים עוד יותר גדולים והרצון שוב מצטמצם. זה נקרא "דרך ייסורים". אם אנחנו נלך בדרך הזו, אז "טוב לי מותי מחיי" ואי אפשר יהיה למות.

אבל אפשר להתקדם, לצמצם את הרצון לקבל ולתקן אותו להשפעה, בלגלות את הבורא שנמצא בו על ידי כוח חיצוני שנקרא "המאור המחזיר למוטב". כלומר על ידי אותו הבורא, בכך שפונה אליו בצורה מיוחדת.

את השיטה הזאת אי אפשר לגלות בצורה עצמאית. אנחנו רואים שאפילו שאנשים שומעים את ההסברים, הם בכל זאת לא מבינים מה זה האור הזה שמחזיר למוטב. הייחודיות של השיטה הזאת היא בכך, שבמקום להרגיש ייסורים מהשפעת הבורא, שבזמן התקרבותו אני מרגיש את עצמי רע, אני מבקש ממנו שיתקן אותי.

אני רוצה להיות כמוהו, רוצה להיות טוב. אני מקדים תרופה למכה. והבורא עוזר לי! אבל אני צריך לבקש, אני צריך להיות מוכן להשפעה הזאת. כי אם אני אתחיל לצעוק סתם מתוך הרצון לקבל שלי, אז זה לא יעזור בכלום. איך הבורא יכול להשפיע עליי על ידי המאור המחזיר למוטב, אם אני לא ביקשתי את החזרה למוטב לצמצם את הרצון לקבל שלי?

אני צריך ללמוד לפנות לבורא כך, שהוא יעזור לי לצמצם את הרצון לקבל שלי ויהפוך אותו להשפעה, כמוהו. ולא במחיר של ייסורים, אלא על ידי הפעולה שלו.

לכן נתנו לנו אפשרות לפנות אליו מתוך הקשר בינינו. אם אנחנו מסדרים את הקשר בינינו, אז צורת הקשר הזאת תהיה צורה של השפעה שאותה אנחנו רוצים שתתקיים. אנחנו בונים את הקשר הזה כמו ילדים שמשחקים, מנסים, כאילו שעושים משהו. אבל אנחנו יודעים שכולנו אגואיסטים, והקשר שלנו הוא אגואיסטי, איפה שכל אחד רוצה להצליח ולהרוויח לעצמו. אבל בכל זאת, כולנו מבקשים יחד מהבורא כדי שהוא יעשה את זה ויהפוך אותנו.

הבקשה הזאת היא אגואיסטית, כי אי אפשר לצעוק בצורה אחרת מתוך החושך, מהגלות. אבל בסופו של דבר היא מתממשת, כי האור העליון, הבורא, לוקח בחשבון מאיזה מצב אתה קורא לו. הוא מבין שאתה לא יכול לפנות עם בקשה יותר רוחנית, אלטרואיסטית, מפני שנמצא בתוך האגו ורק רוצה לקבל ולקבל.

זה כמו תינוק שצועק ואינו מבין מה הוא צריך. אבל האימא חייבת להבין ולטפל בו. לכן גם אנחנו צריכים לצעוק: תחילה להשתדל לעשות כל מה שאפשר ואחר כך לצעוק. זוהי שיטת הקבלה.

ואל תחכו שירחמו עליכם מלמעלה סתם כך. הבורא לא יודע רחמים, כי רחמים זה השפעה.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 25.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
צרכנים של האור העליון
על מה לבקש כשכואב?
לחייב את הבורא לעזור לנו

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/3bGvt

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest