האם אני רוצה בגילוי הבורא?

האדם עובר בדרכו הרוחנית שלבים של הסתרה וגילוי. ואפילו ההסתרה היא דבר לא פשוט: מי בעצם נסתר? איפה הוא היה ולאן הוא נעלם? הרי ההסתרה היא חלק מהגילוי. אם אני מרגיש שמישהו נסתר, זה סימן שאני מכיר אותו, יודע מיהו ואיך הוא צריך להתגלות. במקרה כזה אפשר לדבר על הסתרה: הרי כבר יש לי הבנה, השגה, הרגשה מסוימת, רק שהיא הפוכה מהגילוי.

אז איך אפשר להשיג את זה? – קודם כל, אני צריך להבין שאני נמצא עכשיו בניתוק, במצב של חוסר הכרה. לאחר מכן אני ככל הנראה צריך להרגיש שמשהו נסתר ממני. זה כבר צעד קדימה. לאחר מכן אני עובר הסתר כפול והסתר רגיל, שלאחריהם מגיעים גילוי חלקי וגילוי שלם.

אז איך אני עובר את כל השלבים הללו? – כאן הכול תלוי בצורה שבה הבורא מתגלה אליי. מכאן נשאלת השאלה: על ידי מה אפשר לזרז את ההופעה שלו?

הוא רוצה להתגלות כלפי הנברא, וגם אנחנו בינתיים רוצים לגלות אותו. אך לאחר מכן מתברר שאנחנו בכלל לא רוצים את זה. כי לגלות את הבורא זה נקרא לגלות את תכונת ההשפעה ששולטת בעולם, ולהפוך להיות משפיע לגמרי. משמע שאני מצטמצם, מאבד את עצמי, שוכח לגמרי את עצמי. ה"אני" שלי לא קיים יותר. אי אפשר אפילו לחשוב על זה. אז האם אני רוצה בגילוי הבורא?

כאן אנחנו מתחילים להבין שמדובר על דברים לא פשוטים, רציניים מאוד, וכולם מסתתרים בתוך האדם.

לפי הטבע שלנו, אנחנו שונאים את גילוי הבורא. הרי זה מנוגד לתענוגים האגואיסטיים שאנחנו רוצים. התגלותו ההדרגתית מצטיירת עבורי כמשהו נורא: זה כמו שאני שולט על כל העולם, ופתאום איזושהי מפלצת מתחילה לחתוך ממנו חלק אחרי חלק, מבלי להשאיר שום דבר, עד שהיא בולעת גם אותי. יתר על כן, אני עוד צריך להסכים לזה, לרצות את זה, לחפש את זה, להתחנן לזה…

מכאן אנחנו רואים ששרשרת הפעולות האלה אינה מתגלה בצורה ישירה. אנחנו צריכים לעבור תהליך הכנה לא פשוט. בהתחלה אני מקבל תענוג מהגילויים, שנעימים או לא נעימים לאגואיזם שלי. ולאחר מכן אני צריך לרכוש את ההרגשה שנמצאת מעל לאגואיזם, ואז אראה תמונה הפוכה: שאני כבר לא מנוהל על ידי ההרגשות של מר ומתוק, אלא על ידי הקריטריונים של אמת ושקר.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 19.01.2012

ידיעות קודמות בנושא:
הלילה שלפני היום
האם אפשר בלי הייסורים?
לגלות את טובו של הבורא, ולא את המתנות שלו