קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בזמן השיעור אנחנו כל הזמן מנסים ליצור בתוכנו את אותה הדרישה, ולכן הבקשה הזאת מאבדת את החדות שלה. כיצד ניתן כל פעם לבקש כאילו מחדש, בפעם הראשונה?
תשובתי: זה הדבר העיקרי ואם זה יצליח, אז לא צריך יותר שום דבר! אך אינני יודע במה ניתן כאן לעזור, כי הרי בדיוק על זה נאמר: "כל מה שביכולתך לעשות, עשה!". אין עבודה יותר חשובה מההכנה לשיעור. הפצה וכל שאר הדברים, כל מה שאתה עושה בעולם הזה, הכול חייב להתרכז ולהתמקד סביב הנקודה הזו: ליצור בתוכך דרישה בזמן הלימוד, המתנה וציפייה לאור שיגיע ויחזיר אותנו למוטב. זה חייב להפוך למחשבה טורדנית, לכאב בפנים, להרגשה שללא זה אתה מת, וזה עוד יותר מפחיד מאשר למות בעולם הזה!
לרצון כזה חזק לא ניתן להגיע ביחידות, לאדם נחוצה קבוצה, תמיכה, התפעלות כוללת. דרוש ייאוש שהצטבר מכל השנים שעברו… זו הנקודה העיקרית ביותר שסביבה מסתובב הכול. אם היא תצליח לך, אז מובטחת לך הצלחה בהכול. חוץ מזה לא קיים כלום, זוהי הנקודה המקשרת בינך לבין הבורא. ממטה למעלה דרכה עולה התפילה, מ"ן, וממעלה למטה יורדת התשובה שלו, מ"ד, בינתיים כאור מקיף.
הנחיצות הזאת, הנקודה הכואבת, צריכה להתבלט כחשובה ובולטת ביותר. צריך כל הזמן לדאוג לה ולחשוב כיצד להגביר אותה ולהגיע לשיעור עם לב שבור, כדי להתאחד כולם יחד סביב השיעור. כל השאר כלל אינו חשוב: כמה אתה יודע וכמה עשית. רק כאן, בנקודה הזאת, הסיכום של כל החיים שלך ושל כל המאמצים. אם היא תצליח לך, סימן שהכול יצליח, ואם לא אז כל השאר לא שווה כלום. חוץ ממנה לא מסתכלים יותר על שום דבר, הנקודה הזאת שבי היא שנקראת אדם, והיא קובעת האם אני בכלל קיים או לא…
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "בית שער הכוונות", 07.12.2010
ידיעות קודמות בנושא:
הכנה לפגישה עם האור
להתגבר על כוח המשיכה
