האלטרואיזם ההכרחי של האגו

דעה (רוברט אקסלרוד, פרופסור למדעי המדינה, אוניברסיטת מישיגן, ספר "האבולוציה של שיתוף הפעולה"): בניסוי שנערך בתיאוריית המשחק, שני שחקנים שלכל אחד מהם בכל שלב של המשחק ישנה האפשרות לבגוד בפרטנר או לשחק ביושר, מתברר, שאם המשחקים חוזרים רוב הפעמים בין השחקנים השונים עם אסטרטגיות שונות, לטווח ארוך האסטרטגיות ה"קמצניות" הגיעו להישגים נמוכים, ואילו האסטרטגיות ה"אלטרואיסטיות" יותר באותם התנאים – ניצחו. זה מראה על מנגנון האבולוציה האפשרי של ההתנהגות האלטרואיסטית, שמהתחלה הוא לגמרי אגואיסטי, ואז, דרך הברירה הטבעית הופך לאלטרואיסטי.

תנאי האסטרטגיה להשגת התוצאה הגבוהה:

1. טובה. לא לבגוד, עד שהמתנגד לא יעשה את זה, לא לתקוף ראשון.

2. נוקמת. אי אפשר להיות רק אופטימי. היא צריכה תמיד לנקום במישהו. דוגמה לאסטרטגיה לא נוקמת – לשתף פעולה. זו בחירה לא טובה, כי אסטרטגיות "בוגדות" יכולות להשתמש בזה.

3. סולחת. תנאי חשוב לאסטרטגיות המצליחות זה לדעת לסלוח. אחרי הנקמה האסטרטגיות צריכות לחזור לשיתוף פעולה במקרה שהמתנגד לא ממשיך לבגוד. זה מונע נקמות אינסופיות אחד לשני ומגדיל את האפשרות לנצח.

4. לא לקנא. לא לנסות לצבור יותר נקודות מהמתנגד.

בצורה כזאת האגואיסט למען התועלת האגואיסטית שלו ירצה להיות טוב, סולח ולא מקנא.

הערה: אפילו ההיגיון של המשחקים מראה לנו, כי שימוש טוב באגו שלנו הוא שימוש רווחי יותר מהשימוש בו לצורך רע. האגו עצמו לא נעלם, אלא משנה את השימוש (אסטרטגיה), מהפרטי העיוור שמוביל להפסד, למודע המשתף פעולה שמוביל לניצחון.

ידיעות קודמות בנושא:
מהפך מופלא של אגואיסט מושבע
"כותונת" אלטרואיסטית לאגו
הרוע המלובש בטוב