האור הגדול של פורים

"ויהי בימי אחשוורוש הוא אחשוורוש המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה" (מגילת אסתר). כך מתחילה "מגילת אסתר". "מגילה" מהמילה "גילוי".

"אסתר" זהו שמה של המלכה, אשתו של אחשורוש. "מגילת אסתר" מסמלת את "גילוי הנסתר", היא רומזת על כך שלמרות שמגלים לך משהו, עליך לדעת שכל זה נשאר בהסתרה.

"איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני. ויהי אמן את הדסה היא אסתר בת דודו כי אין לה אב ואם והנערה יפת תואר וטובת מראה ובמות אביה ואמה לקחה  מרדכי לו לבת… ותיטב הנערה בעיניו ותישא חסד לפניו וייבהל את תמרוקיה. לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי ציווה עליה אשר לא תגיד".

אסתר הייתה שייכת לעם היהודי, אשר היה לו קשר עם הכוח העליון. ואם היא הייתה מספרת על מוצאה, זה היה יכול להזיק ליחסים שלה עם המלך.

 

"ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותישא חן וחסד לפניו מכל הבתולות".

היא נשאה חן בעיניו מפני שביחס למלך היא גילתה איזה חלק של הפוטנציאל הרוחני שלה.

 

"ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר וייתן משאת כיד המלך… ובהיקבץ בתולות שנית ומרדכי ישב בשער המלך: אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר ציווה עליה מרדכי ואת מאמר מרדכי אסתר עשה כאשר הייתה באמונה איתו".

מרדכי ("מור-דרור") זהו כוח עליון, כוח רציני מאד, אך נסתר לחלוטין. אסתר המשיכה במלואה את הקו שלו.

 

"ומרדכי יושב בשער המלך".

כלומר, בשער של המלך העליון, הכוח העליון של הטבע. מצב של ישיבה מסמל מצב של שפלות, של קטנות. לכן מרדכי חיכה בנחת להזדמנות להעביר את התכונה של הכוח העליון לכל בני האדם שעל פני כדור הארץ, באותם הזמנים בבל גילמה למעשה את האנושות כולה.

 

"אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו וישם את כיסאו מעל כל השרים אשר איתו".

כדי לגלות את הכוח העליון, את גדלות הבורא, חייב להיות רצון גדול מאוד. בהתחלה הוא בא מתוך האגו, ואחר כך מתקנים אותו, וברצון המתוקן מקבלים את גילוי הבורא. למרדכי לא היה את הרצון הזה, הוא היה במצב של קטנות, יושב בשער המלך. וכדי להעלות אותו לדרגה הבאה, היה צריך לכלול בתוכו את האגו. אגו שמתווסף למרדכי נקרא "המן".

 

"וירא המן כי אין מרדכי כרע ומשתחווה לו וימלא המן חמה. ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש  עם מרדכי.

בחודש הראשון הוא חודש ניסן בשנת שתיים עשרה למלך אחשוורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחודש לחודש שניים עשר הוא חדש אדר".

המן מייצג את האגו האוניברסלי. הוא חייב להמית את הרצון "מרדכי", שכל הזמן מאיים על האגו. הוא מתכנן להשמיד ולאבד את כל היהודים, מפני שהעם היהודי מהווה בפני עצמו צינור של האור, של תכונת ההשפעה. אם הם יתחילו להשפיע על שאר העמים, אז ודאי שיוכלו לתקן אותם ויהפכו אותם לאלטרואיסטים, ויעשו מהם גם כן עם עליון כמוהם, עם שכבר לא ישרת וישמש את המן. המן יודע שאי אפשר לתקן אותו עצמו, לכן לא נשארת לו ברירה אחרת, הוא חייב ללכת נגד מרדכי.

 

"ויאמר המן למלך אחשוורוש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם. אם על המלך טוב יכתב לאבדם".

לכל אחד מהעמים, שחיים ב-127 המדינות של האימפריה הבבלית, יש מקום יישוב משלהם. ואילו היהודים התפזרו בין כולם, לא היה להם שטח מחייה משלהם. אף על פי כן, הם בכל זאת שייכו את עצמם לשבט אחד מוגדר וברור, שנקרא "עם ישראל".

לכן המן אמר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", כלומר שאין להם קשר ביניהם. האגו דוחה אותם זה מזה, הם לא יכולים להיות עם, כי כל שאר העמים מסודרים לפי המוצא שלהם, יש להם שלמות אגואיסטית ארצית, ואילו ליהודים אין, עד כדי כך שהם מדברים ביניהם בארמית ולא בשפה המקורית שלהם, עברית.

בזמנים של בית המקדש הראשון, היהודים היו במדרגה רוחנית ודברו בעברית. אבל כאשר הם נפלו לדרגה אגואיסטית נמוכה בהרבה משאר העמים, הם למעשה איבדו את שפתם, שפת ההשפעה, האהבה ההדדית, והחלו לדבר בשפה שהיא הופכית לעברית, ארמית. יתרה מזה, כל עם הרגיש את עצמו כשייך למעמד חברתי אחד, וכל עם התייחס בכבוד למלך והשתחווה לאלילים שלו. ואילו ליהודים לא היו שום אלילים, שום כבוד למלך, שום יחסים קהילתיים-הדדיים נכונים ביניהם. הם, האגואיסטים הגדולים ביותר, שלא מסתדרים ביניהם לחלוטין.

 

שאלה: אם העם היהודי היה עד כדי כך מפורד, אז איזו סכנה הוא היווה עבור המן?

תשובתי: המן הרגיש שזמן ההתעוררות של היהודים לאיחוד מתקרב. נאמר שהמן היה אסטרולוג גדול. הוא ראה לפי המזלות, כלומר לפי ההרגשות הפנימיות, מה למעשה מהווה העם היהודי בפני עצמו. המן, זה הופכיות של המקובל, המשפיע. הוא הבין שצריך להתרחש אירוע שיסיים את תקופת הגלות של עם ישראל והם יחזרו חזרה, ועבורו זה מוות. הם חייבים להשמיד אותו בדרך חזרה, מפני שאי אפשר להקים מחדש את בית המקדש, מבלי להרוג ולאבד את המן. לכן לא נשארה לו ברירה אלא להשמיד אותם, אבל לגמרי לא מתוך רוע, אלא בהתאם לחוקים מדויקים וברורים של הטבע.

 

"ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא האגגי צורר היהודים. ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך".

אחשוורוש חושב איך להעלות את עם ישראל. הוא מבין שצריך להפחיד אותם ובזה לחייב אותם להתאחד ולהתחבר ביניהם, מפני שרק באיחוד נמצא הכוח שלהם והעלייה למדרגה העליונה. אבל אפשר לעשות את זה רק בעזרתו של המן. היהודים צריכים להיבהל מהאגו שלהם ולהשמיד אותו, כך יהפכו אותו לאלטרואיזם, רק אז הם יעלו, הם אינם יכולים לעלות ללא המן.

 

"ומשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד בשלושה עשר לחודש שניים עשר הוא חודש אדר ושללם לבוז. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. ויבוא עד לפני שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק".

מרדכי היה צריך לבשר לכולם על מה שעתיד לקרות, לעורר גם את הכוחות הטובים וגם את הרעים, כדי לגלות בצורה נכונה את הדרך שבה האנושות צריכה ללכת. לכן הוא יוצא "בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה". זה כבר לא אותו זקן שלא שמים לב אליו, שישב בשקט ליד שערי העיר. אלא הוא מתחיל לפעול בצורה אקטיבית.

"זעקה גדולה ומרה", זה גילוי, קריאה, קשר, שאותו הוא יוצר מחדש בין מלכות וכתר. עד עתה מרדכי היה במצב של קטנות (מלכות בבינה). ואילו עכשיו, כשהוא עובר למצב של גדלות, מצב של גילוי, הוא מחבר דרך בינה שתי נקודות מנוגדות של הבריאה, מלכות וכתר. נאמר: "ויקרע מרדכי את בגדיו". בגדים זה אותו מצב שמאחוריו האדם מסתתר. בכך שקרע את בגדיו, מרדכי מפסיק את המצב הקודם הצנוע שלו. הוא רוצה להתגלות.

תכונת מרדכי, זו תכונת הבינה, השפעה מלאה. היא לא קשורה בשום צורה עם האגו, ולא יכולה לעשות בעצמה שום דבר. לכן עכשיו היא זקוקה לקשר הזה. "אפר", זו המדרגה האגואיסטית האחרונה ביותר. כאשר הוא שם אפר על הראש, מרדכי מעלה את המדרגה הזאת מעל עצמו, כלומר מעמיד את עצמו מתחת לכל הבריאה, מתחת להכול. וזה לא סתם מילים יפות, אלא פעולה רוחנית ממש, פעולה שאותה הוא מבצע כדי שיוכל להעביר דרכו לכולם את כוח התיקון העצום. באופן כזה הוא מכין את עצמו למצב של הסתלקות מהאגו, לעלייה אל תכונת הבינה, כשהוא יוכל להעביר דרכו את כל האור העליון שנקרא מרדכי ("מור-דרור"), אור גדול.

 

מתוך שיחה על חג פורים, 19.2.2015

 

 

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/AYI9i

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest