האדם שבאדם

הצמצום אינו משפיע על דרגות הדומם, הצומח והחי שבי. אני חייב להתקיים ולספק לעצמי את כל ההכרחי לקיומי. על קבלה מהסוג הזה אין שום בושה. אך כאשר אני מסיים עם שלוש הדרגות הראשונות, ומתחיל לחשוב על הדרגה הרביעית, דרגת המדבר, כאן מתחילות השאלות ומופיעה הבחירה החופשית: האם להמשיך לקבל למען עצמי, או לעבור להשפעה לזולת.

ושלוש הדרגות הראשונות נקיות מהצמצום. תעשה איתן מה שאתה רוצה. הרי אתה לוקח לפי הדרישה של הטבע שלך, למען הקיום. כל אחד צריך לקחת כמה שדרוש לו כדי לחיות חיים נורמליים. נורמלי פירושו: בדיוק כמה שדרוש כדי לפַנות את הלב והמוח להשפעה לזולת. זוהי פשוט חובתנו. כמו שאנחנו חייבים להשפיע בבחינה ד', כך גם אנחנו חייבים לקבל בשלוש הבחינות הקודמות.

ומעל לזה, כל בחינה ד' היא רק על מנת להשפיע! עליה נעשה צמצום ואור חוזר ועליה מוטלת החובה להגיע להשתוות לבורא. צריכים להרגיש את זה היטב.

כלומר קיימים בי חלקים שחייבים להתקיים: הלב, המוח, כל התכונות האישיות שלי. אבל הן מתקיימות כמו חתיכת בשר, כמו החומר שלי, ומעליהן יש כבר תוספת: העבודה הרוחנית הפנימית של האדם בתוכי. זאת כבר בחינה ד' שבד', שבאה לאחר שלוש בחינות ההתפתחות המקדימות שבתוך האדם עצמו. דווקא היא זאת שנכנסת לצמצום ומחליטה על המסך, על האור החוזר והשתוות הצורה. וזה נקרא להימצא בדרגת האדם (מדבר).

פעם התפתחנו מהטבע הדומם, הצומח והחי, עד שיצאנו מהקוף. ולכן, אפילו כשאנחנו נמצאים בדרגת האדם, אנחנו עדיין שומרים את הדרגות הקודמות: הדומם, הצומח, הגוף החי, וכן את כל ההתפתחות הארצית שלנו: המדע, האינטלקט, הרגשות הארציים. אך כאשר אנחנו משיגים את דרגת המדבר שבתוך האדם, זה מורגש כהשתוקקות מיוחדת, שמתעוררת כלפי הבורא.

רק עליה מתבצעים הצמצום, העבודה הפנימית וההסתרה, ולא על כל השאר. לכן, מנקודת מבטה של הרוחניות, אין שום חשבון על הצורה שבה בני האדם מתנהגים בחיים הרגילים. אך כאשר כל האנושות בכללותה מגיעה לשלב התיקון, זה מתחיל להיות שייך לכולם, אך בצורה של התכללות הדדית.

לכן, אלה שבינתיים אינם מרגישים בתוכם התעוררות כזאת לרוחניות, אינם חייבים לעשות שום צעד לקראתה. הטבע כבר יכוון אותם על ידי המכות. וכל האחריות מוטלת על אלה שניתנה להם ההתעוררות.

אנחנו צריכים להבדיל ולהבליט את הרצון ששייך לדרגת המדבר, שבו מורגשת שייכות כלשהי לנותן. רק לרצון הזה אנחנו צריכים לדאוג. וכל השאר שייך לקיום ההכרחי, ש"לא יגונה ולא ישובח". אנחנו עוסקים רק ברצון "ד' שבד'", שאליו צריך להפנות את כל תשומת הלב. וניתן לגדל אותו רק על ידי הקשר ההדדי בחברה.

מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 04.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
הכול בא מעפר, אבל תלוי באדם
אנחנו חיים בעולם שעדיין אינו קיים
הנקודה המרכזית של הבריאה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/UILzm

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest