קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כנס "שלהבת במדבר", שיעור מס' 1
שאלה: כשאנחנו חוזרים במחשבה אל העיקר, אנחנו שוב ושוב מוסחים לעניינים אחרים. באיזו תדירות צריכות להתחלף הכניסות והיציאות האלה?
תשובתי: פעם, תלמיד של רבי זוּשא אמר לו, שבמשך הבוקר הוא חווה כמה עליות וירידות. בתשובה רבי זוּשא אמר, שתוך מספר דקות הוא חווה קרוב לארבע מאות עליות וירידות כאלה.
ככל הנראה לא ניתן למדוד את המדד הזה. כי בעיקרון, הרוחניות נמצאת מעל לטווח התדרים של הכניסות והיציאות, של העליות והירידות, בתדר אין סופי. בעולם שלנו אנחנו גם כן משתמשים בתדרים יותר ויותר גבוהים, למשל במחשבים, בקשרי רדיו, בטכנולוגיות לייזר וכולי. והרוחניות נמצאת הרבה יותר גבוה.
אז מתי האדם מתחבר לתדר אין סופי? כאשר הוא מתחיל לקבל את העליות והירידות כאחד שלם. במקרה כזה הן הופכות עבורו למשהו מעין "יישוּר של המתח": אין "פסגות" ו"בורות", הכול נכלל בכיוון הכללי.
רק אצלנו הפלוס קשור לכיוון חיובי והמינוס לכיוון השלימסלול הטיסה לרוחניותלי. בגישה כזאת, אפילו הפלוס לא מוביל לשום דבר טוב.
אבל כאשר אני מקבל את החושך כאור, את הירידה כעלייה, כאשר אני מבין שהכול בא ממקור אחד ורק כדי להוביל אותנו קדימה, אז אני שמח במידה שווה על העליות והירידות. ואפילו על הירידות אני שמח יותר, כי אני רואה שבעזרתן אני מתקדם. העלייה יכולה לנבוע מסיבות שונות, למשל, משוחד של האגו שלי. אבל הירידה לבטח תביא לי תועלת, כך פרעה מקרב אותי לבורא.
צריך מייד לשמוח כשבאה ירידה. ישנם רגעים של הכבדה ובלבול, שאפילו איני מבדיל ביניהם. אבל ברגע ששמתי לב שאני מנותק, תלוש מרוחניות, ברגע שהבנתי ש"נזרקתי", אולי כבר במשך שעה, או חצי דקה, או אפילו שנייה, אני שמח בזה. כי הרי זיהיתי את הבעיה. היא נוצרה מלמעלה, אבל אני הגעתי למהות שלה ושמח בזה, מפני שאני בטוח שרכשתי עומק חדש ועכשיו אני "מקדש" אותו.
הנה יוצא, שאני לא נע בדרך שבורה, עקומה וקוצנית, אלא בדרך נפלאה. ממש כך. בסופו של דבר, צריך רק לשנות את המבט על העולם. בתמונה החדשה הזאת, במידת ההסכמה שלנו עם המתרחש, אנחנו נגלה את מערכת ההנהגה וההשגחה, את הכוח המנהל, ואז לפנינו פתאום תיפתח השלמות…
מתוך שיעור מס' 1 בכנס "שלהבת במדבר", 17.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
רעב זו הרגשה נפלאה, כאשר השולחן כבר ערוך
אל תסיח את דעתך בסיבובים
מסלול הטיסה לרוחניות
