דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / איש ואישה: חיבור מעל ההפכיות

איש ואישה: חיבור מעל ההפכיות

laitman_2010-12-12_9534.jpg

שאלה: כיצד הגברים צריכים לקבל את הרצון הכללי של הנשים לפני כנס הערבה?

תשובה: בסך הכול ישנו כוח נשי (W) וכוח גברי (M). האיש והאישה צריכים להתעלות מעליהם. בשביל זה הם מבצעים "צמצום א'" (צ"א) ומתחברים על אף ההופכיות שלהם. הניגודיות הזאת יחד עם המשיכה ההדדית מעצבת בתוכם את הכלי ואז הם מייד מרגישים שהוא מתמלא באור עליון.

צריכים רק ליצור את הכלי. כי הרי האור העליון "מוכן", הגבר והאישה רק אמורים לגלות אותו על ידי "גלאי" מיוחד. ל"גלאי" הזה יכולות להיות חמש דרגות רגישות שתלויות ב"עומק" הרצון (עביות). במילים אחרות, הגבר והאישה עושים צמצום על הכול. מתגברים על הרמה הקודמת של השנאה שלהם, של הדחייה והופכים לאהבה את כל חמשת הדרגות. בהתאם לכך מגלים את הבורא ששורה בהם בדרגות נפש, רוח, חיה ויחידה.

כתוב על כך: "איש ואישה שכינה ביניהם". שכינה משמעו גילוי הבורא.

שאלה: אבל לאחר "צמצום א'" הם עדיין לא מתוקנים. איך הם מסוגלים להתחבר? לא עדיף להם קודם לתקן את עצמם ואז להתחבר?

תשובה: "צמצום א'" זוהי הפעולה הראשונה של התיקון. להתחיל אותה ניתן אך ורק מתוך ההגבלה, כלומר אם אני מתכוון לעשות משהו שמוכתב לי לא על ידי הרצון לקבל שלי, לא על ידי המהות הפנימית שלי, אלא על ידי המטרה, רצון הבורא או הרצון של דרגת האדם, כלומר על ידי משהו שמחוצה לי – זהו "צמצום א'".

כל העניין הוא מה יותר חשוב לי: אני או הזולת? מתגלות בי חמש דרגות האגו (Ego), מאפס עד הדרגה הרביעית, בהתאם אליהן אני חייב לבצע "צמצום א'" (צ"א).

בדרגה הראשונה מתגלה לי רק העביות המקורית (של השורש) ואז אני מצמצם אותה. את כל שאר הדרגות אני עדיין לא מרגיש, הן אינן קיימות בתודעה שלי, בהשגה שלי. ולפיכך לאחר הצמצום מופיע בי "אור החסדים" (Chasadim) ב"דרגת נפש" (Nefesh).

לאחר מכן מתגלה בי עביות של הדרגה הראשונה ואחרי הצמצום אני שוב אקבל "אור החסדים" אך כבר ב"דרגת הרוח" (Ruach). אחרי זה אני אגלה את "אור החסדים" ב"דרגת נשמה" (Neshama).

לגבי הדרגה "חיה" (Haya) ו"יחידה" (Yehida), כאן אני מגלה את "אור החוכמה".

באופן כזה התיקונים מתבצעים בהדרגה וישנו צורך בצמצומים כאשר אני מעניק יותר חשיבות למה שמעליי ולא למה שמתחתיי.

לדוגמא, אני רעב וגם התינוק שלי צורח ודורש אוכל. במקרה הזה אני מצמצם את עצמי ועושה בשבילו את כל מה שהוא צריך. את אותו הדבר עליי לעשות ביחס לזולת, כשבנוסף אני מגלה כלפיו שנאה ורגשות שליליים אחרים.

שאלה: אבל איפה כאן החלק הנשי? אולי הגבר והאישה צריכים לעשות זאת בנפרד?

תשובה: אז הכול היה מאוד פשוט ומזמן כבר היינו יוצאים לרוחניות. אך לא, אנחנו לא יכולים לעזות זאת לבד. פשוט בלתי אפשרי, לא מציאותי שאני בעצמי אוכל לבצע את הצמצום. בשביל זה אני זקוק לזולת שהוא הקבוצה שכלפיה אני עובד, והאישה שממנה אני מקבל את התמיכה. בכלל, הגברים מממשים ביניהם את העבודה בזכות התמיכה הנשית, באמצעות התחברות הנשים פנימה.

בצורה כזאת העבודה אינה מתנהלת בפני נשים, אך גיבוש הרצון שלהן טמון בגברים. בתוך העבודה עם החברים נכלל כל העולם כולל הרצונות הנשיים, התקוות, השאיפות שלהן.

הצמצום הוא בלתי אפשרי אם בתוכו לא נכללים כולם. כל פעולה רוחנית חייבת לכלול את כולם בתוכה. היא כמו מיני מודל (מיני דגם) של כל העולם ואפילו של כל העולמות, אף על פי שאיננו מבחינים בכך.

מתוך שיעור על מאמרו של רב"ש, 16.01.2013

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest