דף הבית / חינוך, ילדים / דרך המשקפים של המבט האינטגרלי

דרך המשקפים של המבט האינטגרלי

Laitman_2011-08-13_7770_w.jpg

שאלה: השיטה של החינוך האינטגרלי שמה דגש על היחס בין המחשבה והרגש. בעולם האגואיסטי, בגלל הניכור בין האנשים, הרצונות והמחשבות טמונים עמוק בפנים בתוך האדם, ולעיתים אינם עולים למודעות שלו. הרגשות שהוא משדר החוצה הם שליליים בדרך כלל: כעס, רוגז, טינה. איך לחבר נכון את הרגשות, כך שלא יהפכו למכשולים בתקשורת הבין-אישית?

תשובה: למעשה, בשיטת החינוך האינטגרלי קודם כל, לוקחים בחשבון את העובדה שהרגשות והרצונות הם ראשוניים.

לא ברור כיצד ומהיכן הם נוצרים בנו. כל התכונות ששייכות למחשבה נועדות כדי לממש את הרגשות הללו, כדי למלא את עצמינו.

הרצון הבסיסי שלנו הוא רצון ליהנות. ליהנות ממה, ממי, איך? – זאת כבר תוצאה. ליהנות! ולכן המחשבה שלנו מתפתחת לפי עוצמת הרצונות שלנו ורק כדי לשרת אותם. רצונות גדולים מפתחים באדם מחשבה גדולה. האגו שגדל מדור לדור ובמשך כל חייו, מפתח את חכמתו.

אם ניקח חיה, תוך שבועיים לאחר לידתה, התפתחותה כמעט נעצרת. יש לה את כל האינסטינקטים, היא יודעת להסתגל לסביבה שלה. לכן חיה אף פעם לא טועה. היא יודעת איך להתנהג, איך לשמור על עצמה, ולהתקשר עם הסביבה. המחשבה והרגשות נמצאים באיזון. זאת אומרת, שוב, הרצון קודם למחשבה. חיה קולטת מה היא יכולה לממש ברצונות שלה ומה אינה יכולה. וזה מגביל את המחשבה שלה.

לאדם בנקודה הזאת נוצרת בעיה גדולה. תוך כדי שהאגו שלו מתפתח, הוא ממציא לו כאלה רצונות שהוא לא מסוגל לממש. לכן הוא נסגר בתוך עצמו, הופך לקשוח, מתחרה וכו'.

אילו היית רוצה להשוות את הרצונות שלו עם הרצונות של האחרים (הוא וסביבתו), כך שהם היו משלימים ביניהם, אז לא היו סכסוכים, וחוכמתו הייתה מתפרסת עד ללא גבול.

החברה האינטגרלית זוהי חברה שמכלילה את כולם בתוך כל אחד, וכתוצאה מכך, אדם כולל את הרצונות של כל החברה. הוא מבין ממה החברה חיה, ובהתאם לכך המחשבה שלו הופכת מפרטית לאינטגרלית, והטענות שלו גם כן בהתאם. הוא כביכול מרכיב משקפיים של מבט אינטגרלי על העולם ומבין שהוא והעולם הם ישות אחת , שמה שטוב לו ולעולם זה היינו הך.

ביחס ההרמוני הזה בינו לבין העולם, לא קיימות סתירות. הוא יכול להיפתח בשלווה ללא חששות כלל, ובהתאם לכך הוא מבין הכול, רואה הכול, מרגיש, משתתף באופן פעיל בכל דבר. כך נעלמות אצלו כל הסיבות לא להיות מרוצה, להתחרות עם מישהו וכו'.

לכן אנחנו צריכים להוביל את האדם למצב הזה בלי להגביל את הרצונות שלו, את המחשבות שלו, את חוכמתו, אלא צריך לפעול בצורה שונה לחלוטין – מראש לכיוון כזה שהוא נכלל בתוך האחרים, שנוצר רצון משותף.

החיבור של כל הרצונות זה הדבר החדש שאותו אנחנו יוצרים. אנחנו יוצרים את המערכת שנקראת "אדם" – את הרצון המשותף ולפיו את המחשבה המשותפת שלנו. נוצר משהו אינטגרלי בינינו, שבתוכו אנחנו קיימים.

לפיכך, אנחנו לא שמים לב על האדם אלא על הכיוון שלו, על ההתכללות – זהו השלב הבא של ההתפתחות שלנו. אנחנו לא מגבילים אותו, הוא לא מרגיש שנמצא תחת לחץ. הוא לא צריך להסתיר דבר. הוא כמעט ולא משתנה, ולמעשה כל ההתפתחות שלו מכוונת לאינטגרליות.

ההרמוניה בין הרגשות למחשבה מתפתחת לפי עוצמת ההרגשה של החיבור ההדדי בין עצמו לבין האחרים – מה שהעולם כעת מכתיב לנו, אך אנחנו טרם מוכנים לו.

החינוך האינטגרלי אמור לתת לאדם הכוונה כזאת שהוא יתחיל להרגיש "אנחנו", איחוד, אנושות, ולפעול לפי זה. רק אז הוא ירגיש את עצמו חופשי. ודווקא כאן יתגלה חופש הבחירה, חופש ההתנהגות, אבל רק כאשר הוא יתכלל בתוך זה.

אם הוא יוצא מהמצב הזה, הוא שוב ייפול לתוך האגו הקטן שלו, ושוב אותן הבעיות יצופו. כך הטבע עוזר לנו שרק באינטגרליות אפשר למצוא נחת, ובבידוד זה בית כלא אישי, היעדר של חופש.

מתוך שיחה מס' 9 על החינוך האינטגרלי. 15.12.2011

ידיעות קודמות בנושא:
שותפות וביטוי עצמי
כשהחופש גרוע יותר מהשעבוד
קורס בחינוך הרמוני

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/OOqGN

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest