דקה דומייה לאחדות

עוד מעט תישמע הצפירה. נעמוד בדומייה, נאפשר לרגשות הצער לעלות בנו. לצד הרגשות העזים, עלינו לעצור ולבחון לעומק את העבר, כדי ללמוד ממנו איך להבטיח לעצמנו, לילדינו ולנכדינו, שלא תתרחש עוד שואה.

למעלה משבעים שנה חלפו מאז השואה, והמגמה נשארה אותה מגמה. נראה שהאנטישמיות היא תופעה שחוזרת על עצמה לאורך כל ההיסטוריה, כמו חוק טבע. מכל מדינה גירשו אותנו, וגם היום העולם סוגר עלינו עד כי נדמה שלא תהיה עוד פינה בטוחה לברוח אליה. חכמת הקבלה מצליחה לפצח את החידה הבלתי פתורה הזאת שנקראת אנטישמיות.

אז למה בעצם שונאים אותנו?

אנחנו היהודים כמו עצם בגרון, אנחנו הסיבה לכל דבר רע שקורה. העולם מרגיש את זה, והוא צודק. למה? כי לעם ישראל יש תפקיד מיוחד שמשפיע על גורלו של העולם כולו. בשונה מכל עם אחר, המקור של העם שלנו הוא באיחוד. לפני כ-3,500 שנה בבבל העתיקה קבוצה של אנשים שאפילו לא הכירו זה את זה, הגיעו מכל מיני שבטים, חמולות ומשפחות, והסכימו פה אחד לחיות על פי שיטתו של אברהם אבינו – להתעלות מעל האגו שמפריד אותם זה מזה ולהתחבר ביניהם. מרגע זה והלאה קיבלנו כעם אחריות עצומה ומיוחדת – להביא את כוח החיבור לעולם.

מאז אנחנו מחויבים לתפקיד שלנו – לממש את אותה שיטה שקיבלנו מאברהם ולהעביר אותה הלאה. עלינו להתחבר בינינו ולהוות דוגמה ליחסים טובים ומתוקנים לכלל העולם. חיבור הוא התרופה היחידה. מלחמות, סכסוכים, יוקר מחיה, קטל בדרכים, משבר במשפחה, חינוך כושל – את כל הבעיות אפשר לפתור על ידי חיבור, הסכמה חברתית, התחשבות באחר, דאגה וערבות הדדית. כל עוד אנחנו לא מתחברים, אנחנו לא מבצעים את תפקידנו, ולכן המצב בעולם הולך ומידרדר. בתת ההכרה העולמי מורגש שכל דבר רע שקורה הוא באשמתנו, לכן שונאים אותנו. ברגע שנתחיל לבצע את המוטל עלינו, היחס כלפינו ישתנה ומיד נרגיש כוח חיובי ששורה עלינו.

ברוח האחדות

העולם לא מצפה מאיתנו לעוד סטרט-אפ מבריק וגם לא לתרופה מהפכנית, העולם מצפה מאיתנו לגדולות, למהפך אמיתי, לגישה חדשה לחיים, לרוח המקורית שנשבה במפרשים של העם הזה – רוח של אחווה וחיבור, של קשר חם ודואג בין אנשים. זה מה שחסר לכולם.

עוד מעט תישמע הצפירה. הגיע הזמן לאסוף את שברי העבר ולצעוד קדימה כאיש אחד בלב אחד לעתיד מלא תקווה ושמחה. הכול תלוי בנו, הכול בידיים שלנו.