דורשים ערבות!

הבורא אינו מושׂג ללא קבוצה. מהצד השני, קבוצה ללא בורא, זו אינה קבוצה, אלא "מושב ליצים". לכן אני, הקבוצה והבורא, זה אחד שלם. על זה נאמר: "ישראל, אורייתא וקוב"ה חד הוא".

התורה זה כוח שמלחים אותנו לקבוצה, אם אנחנו רוצים להתאחד בניגוד לכוח הדוחה. לכן מעמד מתן תורה והערבות קשורים זה בזה. כי הרי הערבות בפני עצמה היא בלתי אפשרית. איננו מיישׂמים אותה, אלא דורשים שהיא תיושׂם. זה נקרא "נס יציאת מצרים". אנחנו רק משתתפים בו, אך השינויים עצמם נעשים לא על ידי הכוחות שלנו, אלא רק לפי הרצון שלנו.

התפקיד שלנו הוא לרצות כל כך חזק, עד כמה שרק יכולים, ואז מגיעה התשובה. באותו הזמן אנחנו כבר עושים את "עגל הזהב", כמו בזמן מעמד מתן תורה, זה קורה אך גם איננו שוכחים לצעוק! אנחנו צריכים להתכונן ולשפוך דרישות מקסימליות, עד כמה שאנחנו רק מסוגלים. לדרוש ולא לחשוב על מה שיהיה אחר כך. נחוצה דרישה כללית משותפת. אז אנחנו נקבל את כוח האיחוד. ושברגע הבא האגואיזם שלנו יקום שוב, כך מתוכנתת המערכת. אין זו הבעיה שלנו.

הבעיה המשותפת שלנו היא לדרוש תיקון של אותו האגואיזם, אשר ניתן לנו עכשיו. רק אותו, ולא יותר. האדם מוערך בהתאם לנסיבות הנוכחיות. צריך רק למלא את עצמנו כמה שיותר טוב בהכרת הנחיצות, בנכונות להתקפה.

מתוך שיחה על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 15.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
הכול תלוי באמונה בהצלחה!