דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / דווקא על מתנה כזאת חלמתי

דווקא על מתנה כזאת חלמתי

שאלה: אתה אמרת, שאנחנו צריכים לייצב בתוכנו רצון למתנה שהבורא רוצה לתת לנו. האם זו לא השתוקקות אגואיסטית?

תשובתי: זו היא תפילה יפה מאוד. אני רוצה שכל הרצונות שלי לא יימשכו לאיזה שהם דברים לא חשובים, אלא יהיו מכוונים למה שהבורא רוצה לתת לי.

לא חשוב אם זו בקשה אגואיסטית או לא. הבורא רוצה מאוד לתת לי מתנה, אבל אפשר לתת אותה רק בתנאי שאני ארצה אותה מאוד. ואילו בי אין רצון לזה.

הבורא ברא אותי בכוונה כזה, כדי שאני אבקש ממנו לבנות בתוכי את החיסרון למתנה שלו. כי על ידי הבקשה שלי אנחנו מתחברים איתו. על ידי זה אני מגיע לדבקות עימו, מתחיל להבין אותו, פונה אליו, מבקש לעזור לי.

"במה לעזור לך?", הוא כאילו מתחיל לדבר איתי, מברר מה בדיוק אני צריך. הוא מתחיל לשחק איתי, ואני בודק: לא, זה לא מתאים, צריך אחד פחות, ואחר יותר. הבורא מתגלה במקצת ב"אחוריים" שלו, אני מתחיל להבחין במקצת מה אני צריך ומה לא, כדי להגיע לכלי נכון.

באופן כזה, אני מכיר אותו ומתחבר אליו, מתחיל לשוחח איתו. אנחנו הופכים לשותפים. אני לא יכול לפעול לבד בתהליך תיקון הבריאה, כלומר להכנת הכלי לקבלת המתנה. אני זקוק לבורא, כי אני בעצמי לא יודע כלום.

המתנה בינתיים נסתרת, והבורא משחק איתי מסביב, וכך אני לאט לאט לומד אותו. אני לא לומד את הבורא עצמו, כי אף פעם לא אוכל להרגיש אותו עצמו. אבל אני לומד ומשיג אותו דרך החיבור שלי עם החברים: מחפש באיזו צורה להתחבר איתם.

אנחנו יוצאים להפצה, עורכים סדנה, עושים כנס, מתחברים עם העולם החיצוני, כל זה נחשב לבירור הכלי לקבלת המתנה של הבורא. הכול מכוון לכיוון הזה.

מתוך שיעור על המאמר "וזאת ליהודה" של בעל הסולם, 29.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מתנות בלתי נראות
מתנות בלתי צפויות של הבורא
מתנות של הבורא

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest