דאגות רוחניות אינן פותרות מהדאגות הגשמיות

שאלה: כיצד ניתן לעזור לחבר שלא רוצה לעבוד, וכתוצאה מזה משפחתו סובלת?

תשובתי: אין לנו זכות להחזיק אנשים כאלה בקבוצה. עליהם לקחת דוגמה מהרב"ש שעבד כל חייו. הוא פרש רק אחרי שבעל הסולם נפטר, אבל לפני כן הוא עבד כל הזמן, במה שרק אפשר. החל מפועל פשוט בסלילת כבישים, ביציקת בטון, כתפסן בניין, וכולי. הוא לא ריחם על עצמו כדי לפרנס את משפחתו.

אדם חייב להקים משפחה, הוא חייב להתחתן, להוליד ילדים. עליו לפרנס אותם, אם לא לבד אז ביחד עם בת הזוג, אבל זו חובתו העיקרית. בעל הסולם והרב"ש לא היו מקבלים תלמידים לא נשואים. הם דרשו שהאדם יעמוד "עם שתי רגליו על הקרקע", שיהיה יציב בחיים הגשמים.

בתנאים הנוכחיים, אף שאנחנו לא קובעים דרישות מחמירות לתלמידים, כדי לא לדחות אנשים, אבל בכל זאת כדאי להשתוקק לזה. עלינו להקים משפחות, להוליד ילדים, לעבוד, ובנוסף לכך, ללמוד ולעסוק בהתפתחות עצמית. אבל יחד עם זאת, חייבים לעמוד בכל ההתחייבויות הגשמיות.

אנחנו לא מעמידים תנאים כאלה לפני אדם שרוצה להיכנס לקבוצה, אבל מי שכבר נמצא בה חייב להיות בעל משפחה ולא לזלזל בחובותיו, גם אם זה קשה.

אני מבין שכאשר הראש מלא בדאגות רוחניות, אז הידיים והרגלים אינן עובדות והאדם כאילו מנותק מהעולם. אני בהחלט מבין אתכם, אני נכלל במצבים כאלה, כי אני בעצמי עברתי את כל זה, אבל אין מה לעשות!

אפילו אחרי שעברתי ליד הרב"ש ואמרתי שיש לי חסכונות ואני יכול לא לעבוד זמן מה, הוא אמר לי שאף אחד לא אמר שאני חייב להרוויח. ואני חייב לעבוד לפחות 4-5 שעות ביום. אני השקעתי כל יום ארבע שעות בטיפול בו, ארבע שעות עבדתי, שלוש וחצי שעות השקעתי בשיעורי ערב ושלוש שעות בשיעורי בוקר. ויצא כך, שהייתי שקוע כל היום בעבודה ובלימודים. הוא לא הרשה לי בשום פנים ואופן לעזוב את העבודה.

מתוך שיעור בנושא "קבוצה והפצה", 20.10.2013

ידיעות קודמות בנושא:
עבודה והתקדמות רוחנית
תחזירו את הכנפיים לבויידם
על חיתולים ונצחיות