דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / דאגה בלתי פוסקת

דאגה בלתי פוסקת

כנס בגאורגיה. שיעור מס' 2

שאלה: אני גר ברוסיה, בסנט פטרבורג. מה אני יכול לתת לקבוצה הגרוזינית, בזה שאני נמצא פיזית כאן בכנס הזה?

תשובתי: שאלה טובה מאוד.

קודם כל, את החום והדאגה שלך. להשאיר אצלם רושם, שיחד איתם ישנם המון אנשים מכל העולם, שהם לא לבד בין ההרים, שהם משפחה גדולה שלנו ושאנחנו יחד נעים אל עבר המטרה, שאנחנו לא יכולים זה ללא זה, אחרת אנחנו לא נשיג את המטרה. אם הבורא מעורר את כולנו, זה סימן שאנחנו צריכים לעבוד באופן כזה, ולא יכולים לתלוש מאיתנו איזה חלק, ולומר "אנחנו נעסוק בהם אחר כך". לא, אסור.

זה כמו ילדים במשפחה: האם אפשר להשאיר ילד אחד ללא השגחה וטיפול על חשבון ילד אחר? אתה חייב לעשות לפחות משהו עם כל אחד. כך גם כאן.

העיקר, שהם צריכים להבין שאנחנו רואים אותם, מרגישים אותם, אנחנו עוקבים אחריהם ורוצים לראותם חזקים וגדֵלים.

כלומר, מצד אחד, עוזרים בכל מה שאפשר, תומכים, נותנים חום, ומצד שני, להראות מה אנחנו מצפים מהם, שהם יהיו גדולים ומצליחים. זה אולי אותו הרושם שאנחנו צריכים להשאיר אצלם, ואחר כך כל הזמן לשמור איתם על קשר.

זו באמת קבוצה רצינית וטובה, מצבים טובים. גרוזיה זהו אזור חשוב מאוד. הוא, כמה שזה ישמע מוזר, מאוד משפיע על האחרים. ישנן כמה נקודות בעולם, כאלה כמו האזור הבלטי, גרוזיה, איפה שיש אוכלוסיה בת כמה מיליונים, אבל הם מאוד מורגשים.

לכן חייבים לעזור לקבוצה הגרוזינית, לכלול אותה למעגל של הדאגות הרציניות שלנו.

צריך להבין, שגרוזיה ביחס לכאלה כוחות גדולים כמו רוסיה, אירופה, אמריקה, זו נקודה די עדינה. ולכן דווקא כאן העבודה העדינה שלנו יכולה להניב תוצאות בהרבה מקומות רחוקים.

מתוך שיעור מס' 2 בכנס גאורגיה, 06.11.2012

ידיעות קודמות בנושא:
להתמסר לכנס לחלוטין
בשביל מה אנחנו נוסעים לכנס?
כיצד להשיג הצלחה מקסימאלית

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/6LJY0

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest