דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / גלות: על גבול של אור וחושך, חלק 4

גלות: על גבול של אור וחושך, חלק 4

שאלה: חלק ניכר מהמקורות שלנו הופיע בתקופה "מעורפלת" של חורבן בית המקדש. כלומר, הספרים שנכתבו על הגבול בין הירידה והעלייה החדשה צריכים להיות ברמה ובגובה רב מאוד?

תשובתי: ודאי! אז נכתב התלמוד הבבלי, וכמות גדולה מאוד של ספרים אחרים נכתבו על התפר הזה. כולל גם ספר הזוהר.

אנשים יודעים – אנחנו ניפול לחושך גמור, כדי להתעורר לאחר דורות רבים. אחר כך, כעבור דורות, אנחנו שוב "נצוף" ונתחיל לממש את מה שהיה לנו, בדרגה הבאה, יותר גבוהה, כבר עם כל האנושות, עם כל "בבל".

והם כותבים על זה, חורטים על הלוח את כל המצב הנוכחי.

עד לאותו הזמן, בכלל אסור היה לרשום משהו. הכול היה צריך לחיות בתוך האדם ואנשים פשוט עבדו פנימית. בשביל מה לי לתעד משהו אם הכול נרשם בדברי הימים של הנשמה, לחלוטין הכול, כאילו בזיכרון של "המחשב הרוחני". אבל עכשיו, כאשר התחלתי לאבד את הקשר עם ה"מחשב" הזה, ניתנה הרשות לרשום על נייר. והם החלו לכתוב. מזה יש לנו את התלמוד הבבלי, המשנה, הגמרא, ספר הזוהר.

אפילו, נכון להיום, כעבור מאות ואלפי שנים, נשתמרו עשרות כרכים. וכמה עשרות כרכים של ספר הזוהר לא הגיעו עד ימינו? אתה מתאר לעצמך, כמה הם כתבו!

לכן, "תלמוד" הפך לשם עצם כללי שמסמל משהו גדול, מקיף. מדובר על כמות עצומה של טקסטים קנוניים (חוקתיים), שבהם אף אחד אינו רשאי לשנות משהו. אם משהו נראה לך לא נכון, הלא נכון הזה בכל זאת נשאר. יכול להיות, שכעבור זמן מסוים אתה תגלה שזה נכון. ואם לא, אז תדע שכך כתוב.

ולכן התנ"ך, כלומר התורה, קיימת מאז בצורה שאינה ניתנת לשינוי. כל הכתבים שנשתמרו, כל הממצאים הארכיאולוגיים מכל הזמנים הקדומים, הם זהים.

שאלה: כלומר, כתבי המקור נושאים בתוכם איזה יסוד?

תשובתי: כן. עד היום לומדים חוקים שבהתאם אליהם אנחנו מתייחסים לטקסטים האלה. למעשה, אסור לשנות בהם כלום. איך שהטקסט לא ייראה לי, אני לא נוגע בו.

עניין אחר הוא, הסתגלות עם התייחסות למקור. היום אנחנו במידה קטנה מעבדים את ספר הזוהר לעָם, כדי שאנשים יוכלו לפחות איך שהוא לקרוא אותו, לגשת אליו. אחרת קשה להם מאוד, למעשה בלתי אפשרי "לחדור" אל תוך הטקסט הזה, מפני שהוא נועד ל"מוח" אחר לגמרי.

שאלה: ובכן, הטקסטים שכתובים, אם נאמר באופן מטפורי, בתפר בין אור וחושך, בין האור והגלות, מיועדים לגלות? כדי להעביר דרכה את העוּבָּר של העלייה העתידית?

תשובתי: המשנה, התלמוד, "שולחן ערוך" ורבים אחרים, כל זה נכתב ונלמד בזמן הגלות, בשלבים אלו או אחרים. ומהמאה ה- 15, מזמן האר"י, הספר העיקרי שאותו מתחילים יותר ויותר ללמוד, זה ודאי, ספר הזוהר.

כך, שני שבטים מקבוצת אברהם לקחו איתם לגלוּת ספרים, והמשיכו לשאת את העיקרון "ואהבת לרעך כמוך".

והאחרים כביכול נעלמו ולא לקחו איתם שום דבר. מפני שהם יוצאי תקופת בית המקדש הראשון, כאשר עדיין אסור היה לרשום.

שאלה: כלומר, בגלות העָם מתאחד דווקא סביב הרישומים האלה שנוצרו לצורך האיחוד?

תשובתי: כן. התפקיד שלהם הוא לשאת דרך כל ההיסטוריה את הידע הנחוץ, ובסוף הירידה לגלות כבר את ספר הזוהר ובעזרתו לצאת מהגלות.

ההמשך יבוא.

מתוך התוכנית "בבל אתמול והיום", חלק 6, 03.09.2014

ידיעות קודמות בנושא:
גלות: על גבול של אור וחושך, חלק 3
גלות: על גבול של אור וחושך, חלק 2
שקיעתה של בבל, חלק 7

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/c7Prn

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest