גירושין נוסח בבל

כנס הקבלה העולמי במוסקבה, שיעור מס' 1

אין לנו שמץ של מושׂג על מבנה וסדר העולם העתידי, מפני שנכנסנו למערכת כוחות שמעולם לא התגלתה בעולמנו. הטבע, הבורא, החל להצטייר לנו בצורה ברורה, בכך שהוא מתקרב אלינו בצורה יותר ויותר מוחשית. ולכן אנחנו צריכים להתחיל לגלות את העולם העליון, כלומר את מערכת ההשגחה העליונה, מערכת ההשגחה על ידי הכוח העליון, על ידי האור.

כשהכוח הזה מתקרב אלינו, כשהוא מאיר עלינו, על החברה שלנו, על העולם שלנו, בצורה יותר מוחשית ואינטנסיבית, אז אנחנו מרגישים את הניגודיות וההופכיות שלנו כלפי הכוח החיצוני הזה. אנחנו לא מרגישים את הכוח עצמו, אלא את חוסר היכולת העצמית שלנו להסתדר איכשהו. העולם הופך לבלתי צפוי, האנושות מתעסקת בניבוי עתידות ואפילו מאמינה בניסים. וזה בדור הנאור והמתורבת שלנו?! לאחר המאה העשרים אנחנו פתאום מתחילים להאמין בזה. בכל שנה, ולפעמים כמה פעמים בשנה צצים אצלנו כל מיני תאריכים של סוף העולם ושל שאר האירועים האפוקליפטיים.

בנוסף לכך, אנחנו מוצאים את עצמנו בידיו הנוקשות והמחמירות של הטבע, שמייצר בעצמו משברים באמצעות, צונאמי, סופות, התפרצויות הרי געש, שׂריפות, הצפות וכולי. בהדרגה הכל מתחיל לצאת מאותו האיזון השברירי שבו שרינו, וזאת מפני שאנחנו עוברים את נקודת השבירה.

את נקודת השבירה הזאת אנחנו כבר עברנו פעם בקנה מידה סוציאלי קטן של בבל העתיקה. שם הייתה מרוכזת כל האנושות, וכבר אז היא גילתה, מה מייצגת חברה קטנה סגורה.

והנה גם היום, למרות שאנחנו מונים שבעה מיליארד אנחנו מהווים חברה סגורה, ופתאום כולנו יחד "עברנו קֵצֵר", וגילינו את עצמנו כתלויים זה בזה.

ומאידך אנחנו כמו בני זוג לפני גירושין, שׂונאים זה את זה למרות שעדיין חיים יחד בדירה אחת. אנחנו צריכים להיפרד כל אחד לדרכו, אנחנו לא יכולים להימצא ביחד, אך קשרים משותפים מחזיקים אותנו יחד. הנה, "דירה משותפת" כזאת אנחנו מגלים היום על פני כדור הארץ שלנו.

פעם היא התגלתה על פני שטח קטן, במסופוטמיה לפני 3700 שנה. ואז לראשונה אנשים החלו לחפשׂ: "אז מה לעשות? מצד אחד, אנחנו נמצאים כולנו במקום אחד בתלות הדדית מלאה וטוטלית, ומצד שני שׂונאים זה את זה ורוצים לברוח כמה שיותר רחוק זה מזה…". שני כוחות מנוגדים, שתי נטיות כבדות ביותר שיסעו את החברה.

ואז למעשה, הוצעו שתי שיטות:

שיטה אחת, זה תיקון הטבע שלנו. בואו נתחיל לתקן את האגואיזם שלנו, את מה שמפריד, מבדיל, דוחה אותנו זה מזה. אז אנחנו נרוויח, נהפוך לשלם אחד בעזרה ההדדית שלנו. יהיה לנו כוח עצום, ואנחנו באמת נבנה "מגדל עד לשמיים", מגדל של האהבה המשותפת שלנו, של שיתוף ואיחוד, של הכוח החיובי.

בזה אנחנו נהפוך להיות שווים לטבע, כי הרי בטבע הכל מקושר הדדית. כל הדרגות שלו, דומם, צומח וחי, תמיד פועלים בהרמוניה הדדית, ורק האדם עם האגואיזם שלו מרגיש את עצמו מעל לטבע, בכך שמניח, שיכול לעשות כל מה שרק יעלה על דעתו. אך אם הוא יתחיל להבין את חוקי הטבע ולחפשׂ התאמה, קשר הרמוני איתו, אז הוא ירגיש את כל הנפח והעומק שלו, יתחיל להבין ולהכיר את המחשבה שלו, את המשמעות הפנימית. על כך דיברו חסידי תיקון האדם.

למרבה הצער, האנושות (קרוב לשלושה מיליון בני אדם שחיו בין הפרת והחידקל), בחרה בשיטה השנייה, והחליטה שטוב יותר יהיה "להתפזר", בדומה לבני זוג לאחר נישואין כושלים, לחלק את הדירה המשותפת ולנתק כל מגע. והם התפזרו על פני כל כדור הארץ.

מקורות עתיקים רבים מספרים על כך. מאותה התקופה נשאר ספר "היצירה" המדבר על חכמת הקבלה. הוא קיים אצלנו בחינם בארכיון, וגם בשׂפה הרוסית.

אחר כך הופיע הספר "מדרש רבה", שמתאר את האירועים שהתרחשו בבבל העתיקה ואת אותם האנשים שלא הצליחו לפתור את בעית האיחוד. על מנת לפתור את בעית האיחוד, צריך היה לעבוד על האגואיזם, להתעלות מעליו באמצעות שיטה מיוחדת, אך זה דרש מאמצים מוסריים פנימיים גדולים יותר מסתם להתפזר באופן פיזי, להתרחק זה מזה ולעשות ככול העולה על רוחם, כל אחד בפינה שלו.

אצל יוסף פלביוס מתואר לאן התפזרו האנשים האלה, לאילו מקומות. מהם נוצרו בהמשך כל האמונות והדתות, כל מה שנשען על האגואיזם, כל מה שתומך באגואיזם.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס במוסקבה, 10.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
העולם מוכן לשמוע
הנחיצות לאיחוד הבשילה