גיאוגרפיה קבלית

גילוי הבורא מתרחש באור חכמה. לעומת זאת, אור חסדים, להשפיע על מנת להשפיע – זו רק הכנה של הנשמה לקבלת האור.

אנחנו מגיעים עד המחסום, נכנסים לתכונת השפעה ("על מנת להשפיע", תכונת הבינה). עוברים בתכונה זו תקופת תיקון, שנקראת בחוכמת הקבלה "40 שנות המדבר", מתוך שרוכשים את תכונת הבינה במלואה (הנברא ממלא את הרצונות שלו באור חסדים).

ואחר כך מתחילים "לקבל על מנת להשפיע" ("נכנסים לארץ ישראל", "ארץ" – מהמילה רצון, ישר-אל – "ישר לבורא") – יכולים לנצל רצונות לקבל על מנת להשפיע, בכך שמגלים את הבורא, מה שנקרא "אור חסדים בהארת חכמה".

לכן נאמר, שהבורא מתגלה רק ב"ארץ ישראל" (רצון להשפיע), ויציאה מארץ ישראל נקראת גלות (מהשפעה, מרוחניות). ההבדל בין המילים "גלות" "וגאולה" מסתכם באות אחת: "א", שמסמלת את הבורא (הראשון, האחד היחיד בעולם).

"ארץ ישראל" – רצון, שבו ניתן לקבל על מנת להשפיע. ורצונות שבהם אני עדיין לא יכול לקבל ולגלות את הבורא, אלא רק להשפיע על מנת להשפיע, מסמלים, שאני נמצא לא בארץ ישראל אלא קרוב אליה.

לכן בחוכמת הקבלה מתוארים אזורים שונים, כעיגולים מסביב לארץ ישראל – אני בהדרגה מתקרב מבבל לארץ ישראל וכובש אותה – מתקן את הרצון שלי, מדרגה אחר מדרגה.

ועכשיו שימו לב: מדובר רק על דבר אחד, על אותו הרצון, שכלפיו משתנה בי היחס, אבל הרצון עצמו נשאר ללא שינוי. אני יוצא מבבל, מגיע למצריים ויוצא ממצרים – עובר דרך רצונות שונים עם כוונה למען עצמי. אני מוכן לעשות צמצום על הרצון הזה – כלומר חוצה את ים סוף. אני מוכן להתעלות מעל האגואיזם הזה, מעל הר סיני (הר של שנאה), ולהתחבר מעליהם עם רצונות אחרים, זרים לי (ואהבת לרעך כמוך).

אבל אני לא מקבל את הרצון של הזולת, אלא רק "הופך" את הרצונות שלי, כמו כפפה, "למען הזולת", במקום לעצמי. ואחר כך ברצונות אלה אני מוכן אפילו לקבל הנאה, כבר לא למען עצמי, כמו קודם, אלא למען השפעה, למען הזולת, כש"רצון הזולת" (כזה שימוש "עקיף" של הרצון שלי), יהפוך בי לחשוב יותר, מאשר הרצון שלי עצמי (שימוש "ישיר").

ולכן אנחנו רואים, שכל מה שמתואר בתורה: מצרים, הר סיני, 40 שנה במדבר מצרים, ארץ ישראל – אלה פעולות רוחניות בתוך אותו הרצון האחד. משתנה רק היחס שלי אליו, לשימוש בו.

כל, מה שנראה לנו כגיאוגרפיה והיסטוריה, הופך לתמונה פנימית. כך אנחנו נעבור בהדרגה לראייה נכונה ולא נבין כיצד טעינו, בחשבינו, שהתורה מספרת לנו על היסטוריה וגיאוגרפיה חיצונית.

יהיה לנו בעצמנו קשה להאמין, שמתישהו ראינו בתורה רומן היסטורי. עד כדי כך יהיה לנו טבעי, שבתורה מדובר על רצונו של האדם, שבו הוא מגלה את כל חייו הרוחניים. ומחוצה לנו לא נשאר כלום חוץ מ"עולם מדומה".

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 10.12.2009

רשומות קודמות בנושא:
העולם הרוחני מתגלה מאפס
מפריד הרצונות
כל העולמות – בתוך האדם