קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
תהילים קל"ט, שירת דוד: "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה. פליאה, דעת ממני נשגבה, לא אוכל לה! אנה אלך מרוחך, ואנה מפניך אברח? אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך! אשא כנפי שחר, אשכנה באחרית ים, גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך!".
רק לאחר שהאדם לומד את עצמו, הוא מתחיל להשיג את גדלותו ושלמותו של הכוח העליון, ואז הוא מבין עד כמה מושלם המושג של הבורא שנמצא מעל כל הבריאה.
את כל תכונת הבריאה אנחנו משיגים רק דרך ההפכיות. הכול תמיד נבנה על בסיס הניגודים. אך הבורא נמצא מעל המחקרים האלה של המושגים המנוגדים. הוא בעצמו תכלית מושלמת.
לכן, כמה שהאדם מסוגל לחקור, ואם זו אישה אז כמה שהיא מסוגלת להבין מה זה הכוח העליון, אנו בכל זאת לא משיגים אותו. כי הרי הנברא אינו מסוגל להשיג את השלמות כשלעצמה, אלא הוא תמיד משיג את הכול בהשוואה להפך.
ובאותה הנקודה שבה הוא מבין שלא ניתן להשיג את זה, שם מתרחשת הדבקות הגבוהה ביותר עם העליון. העליון נשאר עליון בתכונותיו, במעשיו, וגם ללא התכונות והמעשים, כי שם הכול כבר נעלם בכוח העליון עצמו.
כשדוד המלך, שמאפיין עבורנו שת כל ה"מלכות דעולם האצילות", משיג את זה בתוך הכלים שלו, הוא גם מגלה שמעל זה קיימת שלמות מיוחדת שאינה ניתנת להשגה על ידי האדם. היא נובעת מתכונת הבורא שכבר אינו מתלבש בנברא אלא נמצא מעליו. אז הוא מבין שהמושגים האלו "שלמות" ו"גדלות" מגיעים מהתרשמות הנברא ולא מהעליון עצמו.
ידיעות קודמות בנושא:
לא לחיות בשקר
כל העולם, פניו של הבורא
הסתרת השלמות ואפילו חסרונה
