בתדר של רגשות

שאלה: כשאנחנו מפיצים בעולם את המסר על האיחוד, אנחנו מכניסים פנימה את כוח האור. כיצד להעביר את האור אל אדם בצורה האופטימאלית? כיצד להרגיש אותו?

תשובתי: האור זורם מרצון לרצון. המילים הן לא אפקטיביות כל כך, הרי הן דבר חיצוני. במילים אנחנו נוגעים במנגנון קשיח של תפיסה שבלונית שבאדם: הוא כבר התרגל לדעות אלו או אחרות, הוא יכול להתנגד מתוך גאווה, הוא לא מסכים איתך מתוך הרגשה סובייקטיבית, בלי קשר לאותה תועלת שהוא היה יכול להפיק…

מה שלא ננסה למסור לבני אדם, רצוי להלביש את זה בכמה שפחות "לבושים". ושפה היא "לבוש הדוק" מאוד. הרי המילים צריכות לעבור דרך השכל של האדם הסגור על ידי גורמים רבים מדי.

הטוב ביותר הוא להעביר את המסר שלנו בסגנון רגשי, כשאנחנו נוגעים ברגש של הזולת, כשחשובה לנו התרוממות הרוח שלו. הרי הרצון לא חושב אלא מרגיש. צריך ליצור התקרבות בין רצוני לרצונו, להיכנס לתדר הרגשי שלו – ואז אתה תקרין על האדם את מה שאתה רוצה בעצמך. ובתוך הרצון שלך טמון האור המחזיר למוטב.

ואם אתה מעביר את המסר דרך מערכת השכל, הוא נשאר חיצוני וקשה מאוד לעיכול. זוהי דרך טובה לא להצליח. האנשים בדרך כלל לא מתפעלים מפירות השכל. קיימים מספיק חכמים בעולם: היום אתה שכנעת אותי בדבר מסוים ומחר אני אצליח לשכנע אותך.

ומהצד השני, תגובה רגשית נשמרת כ"רשימו", ואפילו לאחר עשר שנים האדם יכול לחזור אליה. מספיקה אפילו מחשבה מקרית והוא ייזכר באותו האירוע, באותה הסיטואציה שהוא חווה פעם. ידיעות ומחשבות נשכחות והרגשות נשארים תמיד.

זה חשוב מאוד: לא חשוב לאיזה קהל נפנה, אפילו כולל מדענים, אנחנו צריכים להביא להם דווקא את ההרגשה שמעוררת תגובה פנימית. אנחנו פונים לרצון, לחיסרון האדם ומשתדלים לתת תשובה על מה שחסר לו, לתת פיתרון לבעיותיו או לפחות תקווה לפיתרון.

בשביל זה אנחנו זקוקים ל"שולחנות עגולים", לסדנאות, לאירועים משותפים המביאים הרגשה נעימה – כאילו אנחנו מזמינים את האדם להעביר זמן בצורה טובה: "בוא נעשה את זה, ומצב הרוח שלך יתרומם. אתה תראה שלא הכול כל כך שחור בחיים, שיש להם גם צד אחר".

זה דומה לסם שאותו המקובלים מכנים כ"סם החיים". הוא לא מנתק מהמציאות אלא עוזר להתגבר עליה – ובכך השוני שלו מהסמים האמיתיים. בזכות הרגשות החיוביים והתרוממות הרוח האדם מתחיל להעריך את האיחוד – וממשיך בדרך.

אותו הדבר נוגע לילדים, אפילו לילדים קטנים. הם צריכים לדעת שאם ישחקו בטוב זה עם זה הם יקבלו איזה שהוא פרס. האיחוד עדיין לא מעורר בהם רגשות חיוביים ולכן אנחנו מחלקים להם סוכריות ומתנות שלמענם כדאי להחזיק יחד. עשר פעמים הם יהיו חברים טובים בציפייה לפרס ולאחר מכן ההרגל יהפוך לטבע שני. הרי הם כבר למדו משחקים משותפים רבים, יש להם כבר צורה משותפת.

דרך אגב, גם המבוגרים הולכים באותה הדרך: הם באים עם משפחות, מעבירים בצורה טובה את הזמן, מחייכים זה לזה – זה ה"סוכריות" שלהם שעוזרות להתרגל לפעולות משותפות. ובינתיים, הידיעה על האיחוד "משודרת" לתוך הלבבות שלהם.

יחס טוב מרפא פצעים רבים. 90% מהמחלות בחיים שלנו ניתן לרפא רק על ידי יחס טוב בלי להוסיף לאדם משהו מעבר לזה. תראה לו שאתה סובל את סבלו ואתה תפחית את כאבו בחצי. תראה שאתה דואג לו ואתה תיקח עוד חצי ממה שנשאר. זו היא הפסיכולוגיה שלנו – הרי אנחנו יחד נמצאים במערכת משותפת. ולכן יחס כזה מייד מזמין תגובה. תן לאדם מתנה והוא יסתכל עליך אחרת. בכך אין לו בחירה.

זה מה שאנחנו צריכים להסביר ולהראות לבני אדם, עד שהם בעצמם יתחילו להימשך ליחסים טובים – בדומה לילדים קטנים הנמשכים למתוק. הרי הרצון שלנו דורש תענוגים, אז תן לאדם להרגיש תענוג מאותן הפעולות המובילות אותו למטרה. נכון שיכול להיות שהוא עדיין לא יודע עליה, אך היא ידועה לך.

אתה רוצה להוביל את כל העולם אחריך אל הבורא. אתה המתייחס לבני אדם באהבה ובהבנה. לפעמים דרושה גם קשיחות, אך בגדול אתה פועל בצורה רכה, עדינה – וזה חייב לעבוד.

מתוך השיעור לפי "ההקדמה לספר הזוהר", 07.08.12

ידיעות קודמות בנושא:
אני עם העולם זה אחד
לא תוכל לחסוך במכשולים
איך להקל על תפיסת החומר?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest