בשייט על ספינת ה"איחוד"

שאלה: מה אנחנו עושים לא נכון, אם איננו מצליחים להשׂיג את הרצוי?

תשובתי: יש לכם כל מה שדרוש. נשאר רק לכוון את עצמכם בצורה הנכונה בעזרת תחבולות שונות, כשאתם משתמשים בכל האמצעים כדי להצליח לדמיין שהחיבור הוא הכלי שבו מקבלים את המילוי.

תסתכל על החיים שלך ותתאר לעצמך שכל מה שאתה רוצה מושג לא בזכות הכסף שבידך או בכיסך, אלא בזכות החיבור. תרגיש שכל האמצעים להשגת המילוי נמצאים בחיבור: המזלג שאיתו אתה אוכל, זה חיבור, הכוס שממנה אתה שותה, זה חיבור. אחרת, ללא החיבור, לא תקבל שום דבר. הוא דרוש לך כדי לנשום, כדי לחיות! ניתן לחיות רק דרך החיבור. הוא הכלי למילוי.

וכאן העיקר זה הערבות ההדדית. בעוד דקה כבר תשכח את מה שאמרתי עכשיו, אם כולם לא יחשבו על זה וידאגו שהאחרים לא ישכחו. אנחנו נוכל לאכול רק אם נושיט את הכף זה לזה ונאכיל זה את זה.

זאת כל הבעיה. אתה רוצה, אתה באמת רוצה, אבל אתה לא היחיד! כולם רוצים את זה, אבל העניין הוא שכל אחד חושב על עצמו, ולא חושב על החיבור. לחשוב על החיבור זה אומר לדאוג להצלחת האחרים.

זה לא חיבור אם אנחנו מתחברים למאפיה כדי לקבל במשותף רווח. קבוצת מקובלים איננה חבורה של פושעים, אלא היא איחוד למען גילוי הבורא, תכונת ההשפעה. ולכן בקבוצה כזאת כל אחד דואג רק לאחרים, ולא לעצמו. רק בזכות זה אנחנו בונים את ה"ספינה" שלנו. הדפנות שלה נוצרות מהדאגה של כל אחד כלפי האחרים. וברגע שהאדם מפסיק לדאוג לאחרים, הוא קודח חור בדופן הספינה.

אנחנו שוכחים את זה, וכל זה נקרא ערבות! נקווה שנצליח לברר את המושג הזה ונשיג אותו בפועל. אם נשיג אותו, אפילו במידה הקטנה ביותר, אנחנו כבר נעבור להשפעה.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 09.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
תשקה את השׂדה שצמא לגשם
בקשה עם התחשבות בכל התנאים
התיקון הוא לא עבורנו, אלא עבור העולם