בשביל מי אני עושה את זה?

הכול תלוי בחשבון, בהחלטה שמתקבלת בראש. האדם נבדל מהחיה בכך שיש לו ראש שבו הוא מחליט כמה אור הוא יכול לקבל על מנת להשפיע. הרצונות שבהם אני מקבל נקראים "תוך" של ה"פרצוף" הרוחני (הגוף). ואיפה שאני לא יכול לקבל, זהו "סוף".

יוצא מכך, שעל ידי ההחלטה הזאת אני מחלק את המציאות שלי ואת כולי לשלושה חלקים. החלק שבו אני מקבל את ההחלטה הוא "ראש", והוא החשוב ביותר שבי, בזכותו אני נקרא "אדם" ושונה מהחיה.

לחיה יש רק רצון ואין הפרדה ל"ראש"-"תוך"-"סוף". זה אומר שהיא נשלטת על ידי האור הישיר שמשפיע עליה והיא מגיבה בהתאם. בין ההשפעות האלה באמצע אין "ראש", אין "צמצום".

מתוך הסיבה הזאת החיה קשורה לחלוטין באופן אינסטינקטיבי לבורא. חיה אינה טועה אלא תמיד מבצעת את פקודות הבורא. לכן המלאכים שייכים לרמת החי.

אך האדם עושה חשבונות כיצד להידמות לבורא, ולכן הוא טועה. יש לו ראש שבזכותו הוא נהיה עצמאי! ולכן הוא לא משתמש בכל הרצון שלו, אלא מחלק אותו לחלקים ובונה את ה"פרצוף" הרוחני.

בהתחלה יש לנו רק רצון ואנחנו מבצעים עליו "צמצום". באופן כזה אנחנו מקבלים אפשרות לחשוב מה לעשות הלאה עם הרצון שלנו, אנחנו עובדים עם הראש.

העבודה בראש נגד הרצון ולא לפי הסכמתו אך לפי החשבון שלי נקראת "מסך". כלומר ה"מסך" הוא רצון+צמצום+החלטה להידמות לבורא ומזה נבנה ה"ראש", הכוונה, המטרה שלי.

אנחנו חייבים כמה שיותר לקרב לעצמנו את כל המושגים האלה כי הרי אנחנו כבר נמצאים בהם. צריכים רק להתחיל לברר איפה ה"ראש", איפה ה"מסך", איפה ה"צמצום", איפה הכוונה, איך אני מקבל, איך אני מחלק את הרצון מכאן עד כאן.

כאילו אני בדיאטה ובוחר מהצלחת שהביאו לי מה וכמה מותר לי לאכול ומה אסור. בדומה לכך אנחנו עושים חשבון ב"ראש הפרצוף" ואחר כך מממשים את ההחלטה הזאת ב"גוף". הכול כאן מאוד ברור, השאלה היא רק עבור מי אני עושה את זה?

זו השאלה היחידה, בה כל ההבדל בין הגשמי והרוחני. בעולם הגשמי אנחנו שומרים על דיאטה על מנת להיראות יפה ולהיות בריאים. ואילו בעולם הרוחני אנחנו עושים את זה בכוונה אחרת: בתקווה שנעשה נחת רוח לבורא.

מתוך השיעור על "פתיחה לחכמת הקבלה", 23.04.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כיצד נולדים החיים הרוחניים
עם ראש מורם גבוה
מסך