ברית שלום

במדבר, כ"ה: "הנני נותן לו את בריתי שלום… תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל".

למעשה, אנחנו מנהלים חיפוש מתמיד אחר הברית, הקשר עם הבורא, כדי לקבל ממנו את כל האמצעים, לסדר אותם בצורה נכונה ולזרז את ההתפתחות שלנו. לכן הבורא נתן לנו את השכל, רק כדי שנוכל להאיץ ולזרז את התפתחותנו מעל לאינסטינקט הטבעי שלנו, ובכך להקדים את קצב הטבע, הבורא. בכך אנחנו כביכול "עוקפים" אותו, בדומה ליעקב שקנה מעשיו את הבכורה.

כזאת היא הדרך שלנו אל המטרה. כך אנחנו צריכים לבנות אותה. כל הפעילות שלנו באה, בסופו של דבר, כדי לזרז את שלבי ההתפתחות ולהגביר את הקצב הטבעי שלה.

ודאי שבכך אנחנו משנים את היחס שלנו להתפתחות. ההרגשות והתחושות שלנו משתנות לפי קצב ההתקדמות. אנחנו עוסקים דווקא במה שמוטל על האדם, ממלאים את החיים שלנו ב"עבודת השם" ולא בקיום הבהמי, שאין לו כל הבנה בקשר לתהליך ולמטרה. זהו כל ההבדל בין ההתנגדות לבין השלום בעבודה הרוחנית.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 27.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האדם המאיץ
תחת המכבש או בתוך המדגרה?
להתפתח זה אומר להשתנות

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest