להתפתח זה אומר להשתנות

שאלה: כיצד ניתן לזרז את קצב ההתפתחות של הקבוצה?

תשובתי: ביצה אינה יכולה לבקוע טרם זמנה. היא שייכת לטבע החי וכפופה לחוקים המדויקים שלו. בני האדם עקבו אחר התרנגולת ולמדו ליצור באינקובטורים תנאים אופטימליים. אך אנחנו צריכים לא רק לקחת דוגמה מהטבע, אלא בעזרת כוחות הטבע אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו ולשנות את האיכות שלה.

במילים אחרות, מדובר על הצורה שבה אנחנו תופסים את זה. הרי ההתפתחות שלנו אינה מתבצעת באותו הנתיב שעליו אנחנו נמצאים כעת: אני לא סתם מגביר פי כמה את התכונות שלי. זה לא מספיק. העניין הוא שעליי לשנות את עצמי, להפוך את עצמי.

ולכן אני זקוק לכוחות עזר, שבראש ובראשונה ייתנו לי להבין את חשיבות השינויים האלה. אילו תהליך הגדילה הרוחנית לא היה דורש מאיתנו לשנות את עצמנו, מי היה מתנגד? מי אינו רוצה לגדול? אפילו הביצה רוצה להפוך לאפרוח, והאפרוח רוצה להיות גדול. זהו החוק.

אך אם אני משתנה מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, הקבלה לא תעזור לי להשיג את ההשפעה, אלא רק תעצב בתוכי יחס שלילי כלפי עצמי. ואז בקבלה אני ארגיש את הרע, אשנא אותו וארצה להשתנות. אם כך, כדי להתפתח, אני צריך ליצור לעצמי סביבה, תנאים שיעזרו לי כל הזמן להכיר שהמצב הפנימי הנוכחי שלי הוא דבר רע עבורי, כדי שארצה לצאת ממנו, להשתנות.

ההתפתחות שלי מתבטאת לא בכך שאני גָדֵל, אלא בכך שאני משתנה. אינני צריך להפוך מקטן לגדול, אלא עליי להפוך להיות דומה לבורא, לקבל את הצורה ההפוכה. ולכן אני לומד מהבורא את אותן התכונות שעליי לרכוש. ולאחר מכן, אני בונה את הסביבה שתעזור לי לתפוס את התכונות האלה כרצויות, ואת התכונות הנוכחיות שלי כבלתי רצויות, רעות ומזיקות. כשאני נוהג כך, אני באמת יוצר את ה"חממה" שתגדל אותי בצורה נכונה.

באופן כזה, אני עובד עם שתי צורות הטבע המנוגדות: עם טבע הקבלה, האופייני לעולם הזה, ועם טבע ההשפעה האופייני לעולם הבא. אני מעצב כזאת סביבה שעוזרת לי לשנות את הערכים ולהבין שהערכים העכשוויים שלי הם רעים בהשוואה לערכים הרוחניים שאותם ארכוש מחר. רק בצורה כזאת אוכל להתפתח.

אני צריך לא סתם "לחמם" את המצב הנוכחי, אלא לראות כל הזמן את הניגוד בין התכונות של היום ושל מחר, ובכך לראות את הכיוון שבו עליי להשתנות, ולהגדיל את החשיבות של השינויים האלה. ואז ארצה להיות "גדול" לא בקבלה, אלא בהשפעה. לאחר שאראה את המצב הנוכחי כרע ומזיק, אשמח לעזוב אותו.

בקיצור, אנחנו צריכים לארגן לעצמנו את כל התנאים. אנחנו צריכים לעבוד לא על עצמנו, אלא על הסביבה, על "החממה", על ה"אינקובטור", והוא יזרז את ההתפתחות שלנו. ואז נשיג את המצב הרצוי לא בסוף 6,000 השנים שהוקצו לנו (לאחר שנעבור דרך רצופה בייסורים, תחת השפעתו של כוח הטבע, של "מכבש ההתפתחות"), אלא נגיע קודם לכן, בדרך רצויה, קלה ונעימה, בזמן הקצר ביותר.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 27.02.2011

ידיעות קודמות בנושא:
האדם המאיץ
תחת המכבש או בתוך המדגרה?
ברית שלום