קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו יודעים, שתפיסת המציאות נעשית דרך חמשת החושים: ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש. אנחנו לא מסוגלים לתפוס יותר ממה שנכנס דרכם לתוך הרצון לקבל שנמצא אחריהם. אנחנו נהנים עד כמה שאפשר, משתוקקים לקבל יותר ויותר. מידת התענוג נקראת מידת החיוניות, כוח החיות של הגוף.
אנחנו תופסים את המציאות באותה המידה שאנחנו יכולים להרגיש אותה בעזרת חמשת החושים שלנו. ולכן, המציאות הזאת סובייקטיבית מאוד, אישית. אדם אינו יכול להשוות את מה שהוא מרגיש עם מה שהאחרים מרגישים. הוא אפילו אינו יודע האם האנשים ה"אחרים" קיימים מחוץ לדמיון שלו. כל העולם נמצא בתוך האדם. האדם הוא עולם קטן.
לכן, אם אנחנו נחליף את כלי הקבלה שלנו, את החושים, אז ברור שנוכל להרגיש משהו אחר. ונכון, כבר עכשיו אנחנו רואים הרבה יותר ממה שאנחנו מרגישים. כלומר, לתוך החושים שלנו נכנס מידע הרבה יותר גדול.
הבעיה היא, שהמוח שלנו לא מעבד את כל הנתונים הללו שהוא מקבל מהסביבה. כי אחרי המוח עומד הרצון, שמגביל את המוח ואומר שהוא לא צריך את זה, וזה לא מעניין אותו! כל מה שנדחה על ידי האגו שלנו אנחנו לא רואים.
אבל אם אנחנו נגדיל את הרצון שלנו, אז הוא יחייב את המוח לעבד את כל המידע שהוא מקבל דרך החושים ואז אנחנו נראה לפחות את תמונת העולם הזה עם הרבה יותר פרטים. השאלה היא, האם אנחנו צריכים את זה? אבל קיימת אפשרות כזאת, הכול תלוי רק בהרחבת הרצון.
אנחנו יודעים שאם החבר מתחיל להתעניין במשהו, אז גם אנחנו מתחילים להתעניין בזה. קנאה וכבוד מאלצים אותנו לעשות את מה שעושים האחרים, כדי לא לפגר אחרי כל היתר. כך מתרחבים הרצונות בעולם שלנו.
אבל המקובלים אומרים שיש אפשרות אחרת. אם מתעלים מעל הרצונות שלנו, אז אפשר לרכוש רצונות שנמצאים מחוץ לנו. עכשיו אנחנו רואים לפנינו עולם גדול שנמצא כאילו מחוץ לנו, אף על פי שהוא נמצא בתוכנו. לכן, תפיסת המציאות שלנו מתחלקת ל – אני והעולם. אף שהכול נמצא בתוכי, ורק האגו שלי מפריד בין "אני" וה"עולם" עד כדי כך, שלא אכפת לי מה קורה בעולם ואפילו להיפך, ככל שהעולם סובל, כך אני מרגיש יותר טוב.
אבל יש אפשרות אחרת. במקום להיות "אני כלפי העולם", אפשר להיות "העולם כלפי האני". אני כאילו מחליף אחד בשני, עובר מרצונות מסוימים לרצונות אחרים. הרצונות החיצוניים שלי נעשים לפנימיים והרצונות הפנימיים הופכים לחיצוניים.
אם אני אשתמש ברצונות של העולם כברצונות שלי, אז אני אקבל הזדמנויות מדהימות. אני מקבל מילוי בתוך הכלים הגדולים ונהנה בהם, יוצא מעבר לכל ההגבלות. המעבר הזה מהתענוג, מהתפיסה, מההרגשה בתוך הכלים הקודמים לכלים החדשים, מהכלים הפנימיים לחיצוניים, נקרא גילוי הבורא או מעבר ה"מחסום", הגבול לעולם העליון.
אני ממשיך להנות בגלל שאני מקבל, אבל מחליף רצון אחד ברצון אחר. זה קורה בהדרגה, כי לא פשוט לממש את זה. כפי שאני אהבתי את עצמי, עכשיו אני מתחיל לאהוב את הזולת, זה נקרא "לעשות רצונך כרצונו".
כלומר, אנחנו רואים שמטרת ההתפתחות שלנו היא לקבל תענוג. אנחנו מכנים זאת אהבה והשפעה כלפי האגו שבתוכו אנחנו נמצאים עכשיו. אבל למעשה, הרצונות נפתחים, מתמלאים ומביאים אותנו לתפיסת מציאות שלמה. אנחנו חייבים רק ללמוד על ידי אילו אמצעים משיגים את המצב הנפלא הזה. על ידי העבודה בקבוצה, לימוד והפצה.
הכול רק כדי להרגיש חיסרון ענק בכלים החיצוניים ולקבל כוח שמאפשר לנו לעבוד איתם. צריך להתעלות מעל עצמנו ולעבוד בתוך הכלים של העולם. כך אנחנו מגיעים לתפיסת המציאות האמיתית הבלתי מוגבלת, שאינה תלויה במוח או ברצון שלי, אלא תפיסת מציאות אמיתית שבתוכה אנחנו באמת נמצאים.
זאת תפיסה חדשה לגמרי. זה כבר לא "אני" שצופה על המציאות מתוכי, אלא אני שנמצא בתוך המציאות הזאת ומזדהה איתה, מתמוסס בתוכה. חיים כאלה נקראים קיום נצחי, שלם, רוחני.
מתוך שיעור על פי מאמרו של הרב"ש "עשה לך רב וקנה לך חבר – א'", 20.11.2013
ידיעות קודמות בנושא:
השְׂאור המובחר ביותר
לגלוש על גלי הרצון
אופקים של תפיסה
