דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / ברגל לכנס בגרמניה

ברגל לכנס בגרמניה

שאלה: איך אתה ממליץ להתכונן לכנס בגרמניה שהולך להתרחש בסוף החודש?

תשובתי: צריכים להבין שבדרגה הראשונה שבה אנחנו נמצאים עכשיו, אנחנו פועלים במסגרת של זמן תנועה ומקום. אלו הגבלות גשמיות שנגדן אנחנו בינתיים חסרי אונים ונמצאים תחת השפעתן החזקה.

כשנגיע לדרגות רוחניות יהיה לנו הרבה יותר פשוט ואנחנו לא נצטרך להרגיש נוכחות גשמית. אנחנו נחיה כבר במציאות אחרת, החיים הרוחניים יצטרפו לחיים הגשמיים.

בינתיים, אני לא רואה שום אמצעים לדלג על הזמן והמרחק. הבעיה הזו קיימת רק בדרגה הזו של ההכנה.

המדרגה הרוחנית הראשונה כבר לגמרי מקרבת בינינו בצורה פנימית, ומשחררת מהגבלות גשמיות. אך על מנת לפרוץ לעולם הרוחני אנחנו חייבים לעבוד במדרגה הנוכחית הזו ולהתחבר בצורה כזו כאילו הזמן והמקום אינם קיימים.

בדיוק לשם כך אנחנו עורכים סדנאות, כנסים, שמאחדים בינינו ומחברים בינינו פיזית יותר ויותר. אין ברירה, ההרגשה הפיזית הזאת בינתיים פועלת עלינו. לא סתם נברא העולם הזה, לא במקרה מורגשת בנו המדרגה הראשונה הזאת. ללא מגע בין הרצונות השבורים, בלי שנהיה מסוגלים להרגיש זה את זה, אנחנו לא יכולים להתקדם.

בדומה לזיווג הגשמי, שבו גבר ואישה חייבים להיות יחד ואפילו לא רק אחד ליד השני, אלא להיכנס זה לתוך זה. צריכים ללמוד מהדוגמאות הגשמיות האלה, שהמשכיות חדשה נולדת דווקא מחיבור צמוד כזה.

לכן אנחנו צריכים להגיע לכנס ולהגיע לחיבוק חזק כזה. לא חשוב אם אנחנו מחבקים זה את זה או לא, העיקר שתהיה לנו הרגשה פיזית של קירבה מכך שאנחנו יושבים זה ליד זה, לומדים יחד, אוכלים, שרים, רוקדים, דנים. חייב להיות מגע כזה לפחות יומיים-שלושה בשנה או בכמה חודשים. זה כבר משאיר רושם שמאפשר אחר כך לחזור אליו שוב ושוב ולהרגיש זה את זה טוב יותר.

אם אנחנו בכלל אף פעם לא רואים זה את זה, אנחנו לא משתמשים באמצעי שניתן לנו. אי אפשר בלי זה. המקובלים כל הזמן היו יחד. בעל הסולם הביא איתו לישראל מכונות לעיבוד עורות ורצה לפתוח מפעל קטן לעורות בירושלים. הוא חשב שהתלמידים שלו יעבדו על המכונות האלו ויתפרנסו מזה ושם גם ילמדו.

עיבוד עורות זוהי העבודה המלוכלכת ביותר המלווה בסירחון נוראי. אי אפשר להתקרב לאדם כזה, כזה ריח נודף ממנו. ולכן בעל הסולם רצה לפתוח מפעל כזה שאנשים יתרחקו מהם. בדרך כלל מפעלים כאלו נמצאים במרחק מסוים ממקומות מגורים.

הוא עבד כדיין בוורשה, אבל החליט לעסוק בעבודה מלוכלכת כזו, כיוון שהוא חלם על קבוצת מקובלים צמודה.

כלומר, אי אפשר להצליח ללא מגע פיזי. אני לא מתאר לעצמי תלמיד שיש לו אפשרות להגיע לכנס ולהיפגש איתי והוא מסרב להגיע. אם יש לו רצון, הוא יהיה מוכן ללכת במשך חודש ברגל אם אין לו כסף לכרטיס. אני זוכר, שפעמים רבות בדרך לרחובות היה נתקע לי האוטו, הייתה איזו בעיה עם הקרבורטור. אז הייתי עוזב את האוטו בשולי הכביש ותופס טרמפ ואחר כך את שארית הדרך הייתי הולך ברגל. כל זה גם נכלל ביגיעה.

אך ללא מגע פיזי, כשאנחנו יושבים יחד ליד אותו השולחן, בשיעור או בסדנה משותפת, שרים יחד, רוקדים יחד, ההתקדמות היא בלתי אפשרית.

מתוך שיעור לפי אגרת נ"ה של בעל הסולם, 05.03.2013

ידיעות קודמות בנושא:
הכנס באירופה: לסגור עיניים ולעשות
פגישות מועילות ביותר
קצת פחות חוסר החלטיות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/aAGav

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest