מצד אחד אנחנו אומרים שאנחנו מוכנים לכנס "קבלה לעם" העולמי, ומהצד השני, יכול להיות שאנחנו חושבים שאיננו מוכנים. וזהו המצב הנכון.
התורה מספרת אותו הדבר, זהו הפתח למעבר וליציאה. זה לא חָלָק וידוע מראש, יציאת מצרים מתבצעת בחיפזון, כזריקה אל ים סוף. האדם אינו מבין את המנגנון של מה שמתרחש, ובסופו של דבר זה דומה עבורו לנס. בעומדנו מול הר סיני, אנחנו אומרים: "נעשה ונשמע!", כאילו שמישהו יודע בוודאות מראש מה צריך לעשות. נדרשת כאן רק הסכמה עקרונית: אנחנו מוכנים להשתדל בכל כוחנו עד כמה שאנחנו מסוגלים מהעולם התחתון להבין את דרישות העולם העליון. ההשתדלות הזאת פותחת לפנינו את הדלתות.
השׂכל כאן חסר כל כוח. כמה שלא נתפלפל ונשתדל לדעת ולהבין יותר כדי להגיב בצורה יותר נכונה ומדויקת למצב, זה לא יעזור. אנחנו זקוקים להשתוקקות פנימית פשוטה, להפוך להיות לאחד ובזה להידמות לבורא, לתכונת ההשפעה והאהבה הכללית. רק על ידי הלב אנחנו מסוגלים להבין שזוהי ההצלה שלנו. אני מקווה שאנחנו עומדים על סף פריצה רוחנית שלא הייתה כמותה בהיסטוריה של האנושות. נשתדל, וזה יצליח לנו!
נתאסף, נתחבר, נגלה בינינו את הבורא ותפילת הרבים תעלה אותנו לרוחניות!
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 05.11.2010
ידיעות קודמות בנושא:
זמן דחוס לפני הכנס
להחליט על בריחה
היה מוכן לבריחה
בעקבות הלב, באמונה שלמה שתהיה פריצה רוחנית שלא הייתה כמותה בהיסטוריה של האנושות!1
אמן כן יהי רצון.
ערבות!
אמן ואמן!!