קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הרב"ש, דרגות הסולם, מאמר 942, "בענין מוח שליט על הלב": "שהשכל משמש לאדם להלב, שהוא בחינת רצון לקבל, כמו הידים והרגלים ושאר משמשים שיש לו לאדם. לכן אין עצה, אלא לטהרת הלב אנו צריכים, ועל זה אנו מתפללים "וטהר לבנו לעבדך באמת". אין השכל יכול להכריע לאדם שהוא ילך בדרך הטוב או להיפך חס ושלום. אלא כמו שאמרו במתן תורה, "נעשה ונשמע". היינו מקודם נעשה בלי שכל, ואחר כך נזכה לבחינת שמיעה, שנוכל לשמוע מה שאנחנו עושים הוא הטוב בשבילנו. מה שאם כן אם רוצים להבין מקודם שכדאי לנו לעשות להשפיע לה' ואחר כך נעשה, אף פעם לא נגיע לזה."
"לב", נקראים הרצונות, ו"מוח", אלה הן הכוונות, שליטה על הרצון שמאפשרת להחליט: לשם מה אני צריך אותו, האם אני זקוק לו וכולי. האם אנחנו מסוגלים לשלוט על הלב, על חומר הרצון שלנו? זאת השאלה. לא, אנחנו לא מסוגלים, עונים המקובלים. אתה לעולם אינך מסוגל לצאת מתוך החומר, כיוון שאתה הוא החומר הזה. אז מה עושים?
עליך למשוך את האור, על מנת שהוא ישתלט על החומר שלך. אך מהיכן יהיה לי הרצון לשלוט על החומר שלי, אם לא מתוך עצמו? אין בך את הרצון הזה, אומרים המקובלים, יש בך רק רע, ועל ידי הרצון שלך אתה אינך יכול למשוך את המאור המחזיר למוטב, כדי שישנה אותך. את הרצון אפשר לקחת רק מהסביבה.
בצורה כזאת, שליטת רצון על רצון אפשרית אך ורק כאשר רצון פנימי, שלקחתי מהסביבה, שולט על הרצון שלי הפרטי. רק אז אני ארצה את מה שאני לא רוצה בתוך הרצון שלי. ורק בזכות הרצון, שקבלתי מלמעלה, כלומר מהקבוצה, מבחוץ, אני אוכל למשוך את האור על הרצון שלי.
אז מה אני צריך? אני צריך קבוצה, עלי להעריך עד כמה שיותר, להלל את העקרונות שלה, את ההשתוקקות שלה. זה תלוי בי: רצון החברים שמכוון למטרה, צריך להיות בעיני גדול וחשוב. אז הרצון הפרטי שלי יראה לי שפל ובזוי, כאילו אני הכי גרוע מכולם, כאילו דוקא אני מכניס מקלות לתוך הגלגלים והורס את כל ההתחלות שלהם, והם בגדלותם מתקדמים.
אז, על ידי השוואת הרצון שלהם לרצון שלי, אני מתחבר לרצון החברים ומבקש שהאור המחזיר למוטב, ישפך על הרצון שלי. הרי אני רוצה להגיע להשתוות הצורה עימם, להיות כמוהם, להיות לפחות הקטן ביותר ביניהם. על ידי כך אני מעורר על עצמי את האור ומתקדם.
כך המוח שלי על ידי אירגון כל המצב הזה, שולט על הרצון שלי. במקרה ההפוך, ללא העבודה בקבוצה, ללא השתוות הצורה עם הסביבה, השכל שלי תמיד ישרת את הרצון, ואני לעולם לא אצליח להשתחרר ממנו. אם אני מתמזג עם הרצון של הקבוצה, של הסביבה, אז השכל חושב: "כיצד אפשר להשתוות לחברים? מה לעשות על מנת לא להיות שפל יחסית אליהם? כיצד להתקדם יחד עם הקבוצה?".
בצורה כזאת השכל שלי פועל בהתאם לרצון החברים, ולא על פי ציווי הרצון הפרטי שלי. זה העניין כולו. כך אפשר לחייב את המוח לשלוט על הלב. ואחרת הלב שולט על המוח, מחלק הוראות, ומסרב לשמוע כל התנגדות.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 06.06.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בין קטנות לגדלות
איזה רצון מדבר בי?
תלמד להבין בלב
