דף הבית / המשבר ופתרונו / בעד רעיון או בעד כסף?

בעד רעיון או בעד כסף?

שאלה: אם אתה היית מעביד, לפי אילו קריטריונים היית קובע את השכר לעובד? האם קיים תשלום נפרד עבור כמות הפריטים שנוצרו או שנמכרו. אני תומך בעמדה שצריך לשלם לפי היגיעה ולא סתם עבור כמות הזמן שהעברת בעבודה. עבור מה בכל זאת לשלם?

תשובתי: זה תלוי בסוג העיסוק. ישנה עבודה שלא יכולה להיות מוערכת לפי כמות הפריטים שנמכרו, למשל עבודתם של טכנאים, מפתחים וכדומה. ללא ספק, השכר צריך להיקבע בהתאם לרווח שאותו נותן האדם. כלומר בהקשר הזה החשבון איתו צריך להיות קפיטליסטי טהור.

מובן, שהמון בני אדם במפעל לא קשורים ישירות להוצאת מוצרים. אבל בכל אופן, ההשקעה שלהם צריכה להיות באיזה שהוא אופן תואמת לרווחים הכלליים, להוצאה הכוללת. אחרת ממה הכול יקבע? "הקפיטליסט הארור" חייב לקבל את הרווחים ה"ארורים" שלו. ובהתאם לזה הוא צריך לראות תועלת שמביאים לו פועלים אלו או אחרים.

אבל אנחנו הולכים לפי שיטה אחרת לגמרי. אנחנו כבר דיברנו על כך, שבעיקרון, הכול תלוי במוטיבציה. אם אנחנו נעלה אותה, אז נראה יחס אחר לחלוטין של האנשים גם כלפי היגיעה, גם כלפי העבודה, גם כלפי מקום העבודה וגם למקדם של הפעולה המועילה של כל אדם. כלומר זה תלוי מזה, עד כמה לאדם יהיה נעים לעבוד בחברה הנתונה.

כי אנשים לא עובדים רק בעבור הכסף, אלא כדי למלא את עצמם בהרגשה של אושר, הצלחה, שמחה, רוויה, סיפוק. אנחנו לא יכולים להסתפק רק במילוי של הצרכים הפיזיים, את כל השאר אנחנו מקבלים בצורה של איזה שהן השפעות נעימות, זה מאוד חשוב!

אם נותנים לאדם כזה מילוי, אז הוא ירגיש את עצמו כמקבל הרבה יותר במקום עבודתו. כאן כבר עובדת פסיכולוגיה רגילה: תדליק מוזיקה מיוחדת, תערוך מפגשי משחק בין העובדים, תן להם בזמן העבודה תגמולים קטנים, תעביר בהכרח סדנאות אינטגרליות.

האדם צריך להרגיש שקל לו ושהוא חופשי, שאף אחד לא לוחץ עליו. ואז אתה תראה איך גדלה התפוקה. יחד עם זה הוא לא יכעס ויתעצבן עליך, יקלל אותך לשווא, שאתה כביכול מרוויח עליו מיליונים.

כי כל אחד מאיתנו בכל זאת עובד עבור איזה רעיון, אנחנו לא יכולים לעבוד סתם כך, באופן מכאני, כמו מכונות. אדם מגיע לעבודה מפני שמעניין לו כאן, הוא רגיל למקום, הוא מתקשר עם חברים, מוצא איזה רוגע. על אף שהוא לא שם לב לעובדה הזאת, מפני שאינו מבין כיצד הוא בנוי, אבל הכול מתרחש דווקא כך ולכן חייבים לשים על כך דגש.

מצד בעל הבית נדרשת השקעה מועטה מאוד, אבל זה יצור מקדם מאוד גדול לרווחים, לפעולה מועילה. לכן תגמול מוסרי שווה הרבה יותר מאשר תגמול גשמי.

למרבה הצער, המעביד בינתיים לא מרגיש את זה. אם יש לו אפשרות להמשיך להתפתח, אז הוא משתולל: דרוש לו רווח. אבל לסחוט מהעובדים הרבה יותר הוא לא יוכל, אלא רק על ידי העלאת המוטיבציה, ולא על ידי העלאת השכר.

מתוך תוכנית הטלוויזיה "סודות כוח האדם", תוכנית 3, 06.02.2013

ידיעות קודמות בנושא:
שקיעתה של צריכת יתר
במי תלויה ההצלחה?
איך לעורר את כוח החיוּת?

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/6bD50

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest