דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / בעבודה הרוחנית כולם שווים

בעבודה הרוחנית כולם שווים

מתוך "תלמוד עשר הספירות", חלק ג' פרק י"ג: "פירוש, כיון שמצד האור ישר נמצא הכתר הראשון במעלה, והמלכות האחרונה במעלה, משום שהיא המקבלת באחרונה, ורחוקה יותר מן השורש. ומצד התפשטות האו"ח נמצא להיפך, אשר ספירת המלכות היתה לשורש, והיא ראשונה במעלה וכתר הוא האחרון.

נמצא שמכח הלבשת או"ח את או"י משתוים כל הכלים בקומה אחת ממש. דכל המשובח יותר בע"ס דאו"י נבחן לגרוע יותר בע"ס דאור חוזר. ולהיפך, כל המשובח יותר בע"ס דאו"ח נבחן לגרוע יותר בע"ס דאו"י. ונמצאים כל בחינת הכלים שוים."

כל הרצונות משלימים זה את זה, ואם ישנו "אור ישר" ו"אור חוזר", כלומר כבר התבצעה פעולה רוחנית, אז לא נשאר שום הבדל באלה שעשו אותה. אף אחד מהחברים אינו נבדל מהאחר. כי אם הוא עשה את העבודה הדרושה שלו עם עומק עביות גדול של הרצון, אז הוא הפך להיות שווה לכולם.

ככל שהספירה של ה"אור ישר" גבוהה יותר, אז היא מתלבשת בספירה יותר נמוכה של ה"אור חוזר", וככל שהספירה של "אור ישר" נמוכה יותר, כך ה"אור חוזר" גבוה יותר. באופן כזה כולם משתווים. בעבודה הרוחנית אין בינינו שום הבדל. לאחד יש נשמה יותר זכה ולאחר יותר נמוכה וגסה, אבל בסופו של דבר הם מבצעים את אותה העבודה.

נשמה זכה יותר קרובה לאור, אבל הזכות הזאת אינה מאפשרת לאדם להעלות "אור חוזר" גדול. ודווקא הודות לכך, שיחד איתו עובדים רצונות נמוכים, הוא משיג עומק רב יותר של הרצון, "מסך ואור חוזר" יותר גדולים. כך זה קורה לכל ספירה שכוללת בתוכה את כל שאר הספירות ומשיגה את אותה הדרגה כמו כולם.

יוצא, שעל ידי ההתכללות בקבוצה מתקדמת, היכן שכולם מאוד גבוהים, ואני הכי קטן מכולם, אבל שכל אחד עושה את עבודתו, אנחנו כולנו הופכים להיות שווים. וזה לא משנה שהם גבוהים ואני קטן, הם לומדים מזמן ויודעים הכול, ואני רק עכשיו הצטרפתי ולא מבין שום דבר. בתוך הקבוצה אין שום הבדלים, כי כל אחד על ידי התכללות בקבוצה מקבל מהאחרים ומשלים מעצמו.

אני מוסיף לקבוצה את ההתפעלות שלי מרוחניות, את הזכות, ומקבל מהם את הכוח של הרצון המתוקן (עביות), ולכן כולנו הופכים להיות שווים. הייתה חסרה להם ההתפעלות שלי ולי היה חסר את הרצון המתוקן שלהם.

זה דומה לעובר, שיכול להימצא בתוך אימא ואפילו לקבוע עבור הגוף שלה אילו תהליכים עליו לעבור עכשיו. הקטן הופך להיות חשוב יותר מאשר הגדול עצמו, העומק הגדול יותר של הרצון הופך לקובע, כפי ש"מלכות" קובעת ל"בינה" מה היא חייבת לעשות.

בהתאם למטרת הבריאה, אם לתיקון נכנס רצון יותר גדול בעמקותו, אז הוא תמיד בעדיפות. כל חלק של "מלכות" שמצטרף ל"בינה", קובע עבורה מה "בינה" צריכה לעשות. ו"בינה" חייבת לבצע את הדרישה הזאת.

מתוך שיעור על "תלמוד עשר הספירות", 30.08.2012

ידיעות קודמות בנושא:
בשדה הכוח של החסדים
"אור חוזר" בעבודה
בלעדיך אני לא אשיג את המטרה

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/vZoDr

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest