בן המלך והעני

בעולם אין-סוף הכלי והאור נמצאים כאחד, ללא כל הבדל ביניהם. איננו מסוגלים להבין כיצד דבר כזה ייתכן: כיצד הם יכולים להיות כל כך מעורבים זה בזה, כל כך דומים זה לזה? הרי אלו שתי תכונות שונות: קבלה והשפעה. אז כיצד הן יכולות להתחבר ולהיות אחד?

ישנם מצבים שבהם האחד חזק הרבה יותר מהשני. הוא עד כדי כך שולט על השני, שהשני הופך להיות בלתי נראה לחלוטין. אך זה לא נקרא להיות כאחד. במצבנו איננו יכולים להבין ולהשיג כיצד שני הפכים יכולים להיות כאחד ובכל זאת להישאר שני הפכים.

כלפי המוח הרציונלי, האחד סותר את השני. הרציונליות הזאת מאוד מוגבלת ואינה מסוגלת להכיל שני הפכים. מכאן נובע כל הקושי בתפיסה, בהבנת העולם הרוחני והבנת ההסתרה שלו מאיתנו. הרי הכלים הנוכחיים שלנו אינם תופסים את המציאות הרוחנית, על אף שאנחנו למעשה נמצאים בה.

כדי לקבל עצמאות וחופש בחירה אנחנו חייבים לצאת מהמצב הרוחני ולחזור לשם מתוך היעדר מוחלט שלו. כפי שהבורא ברא את הנברא "יש מאין", כך גם אנחנו צריכים להגיע למציאות ה"יש" שלו – מתוך האין: למציאות – מתוך היעדר המציאות.

ואז נבין מהי הבריאה, ומתוך זה – מיהו הבורא. כמו שכתוב, "ממעשיך הכרנוך".

לכן עולם אין-סוף התחלק לשני חלקים: אור וכלי, שמתחברים בו ונמצאים באיחוד. והשתלשלות העולמות מעולם אין-סוף עד העולם שלנו היא תהליך ההיפרדות וההתחלקות של אותם ההפכים שהיו מחוברים שם כאחד.

ככל שהעולמות יורדים נמוך יותר, כך הניגודים מתרחקים זה מזה יותר ויותר, כמו בצורה של קונוס, ומתקרבים יותר לעולם שלנו, שבו הם הופכים לשני קטבים נפרדים לחלוטין. ועכשיו אנחנו מסוגלים לתפוס אותם. אנחנו תופסים את האחד בנפרד מהשני, מתוך הבנה שהם אינם יכולים להתקיים יחד.

לכן אנחנו יכולים לתפוס כל דבר לחוד: אמת ואמונה, ידיעה ואמונה, רצון לקבל ורצון להשפיע, עבודה למען עצמי או עבודה למען הזולת, אני והבורא. אם כך, האמת של עולם אין-סוף: "הוא ושמו אחד", מתחלקת בעולם שלנו. והכלי האחד, הרצון האחד, מתחלק לחלקים רבים: האנשים נעשים הפוכים ומפורדים זה מזה.

לכן אנחנו רואים שהגורל של כל אחד מאיתנו אינו זהה לגורלו של חברו, ואיננו מבינים מדוע האחד זוכה להצלחה שכזו והאחר לא. אנחנו רואים שישנם זמנים טובים וזמנים לא טובים, עליות וירידות, חוסר שוויון בין בני האדם. האחד מרוויח הרבה ובקלות והאחר עובד קשה מאוד ובקושי מרוויח כמה גרושים כדי להתקיים.

אלו בריאים ואלו חולים. האחד נולד נסיך והאחר נולד יתום וזרקו אותו לרחוב. אך רק נדמה לנו שקיים כל "חוסר הצדק" הזה, ולמעשה, הכול מסודר בצורה שלמה לחלוטין.

כל העניין הוא שהראייה שלנו מחלקת את כל המציאות למקרים בודדים ולזמנים שונים. ולכן חלקים מסוימים נראים לנו נפרדים מהחלקים האחרים ואנחנו מתחילים לייחס כל מצב לאנשים שונים, וחושבים שלאחד התמזל המזל והאחר חסר מזל.

אך הסיבה לכך היא התפיסה המעוותת שלנו. וזה יישאר כך עד שנתקן אותה. ואז הכול יתחבר לאחד, ונראה שהעולם מושלם.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 23.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לחבר בין שני הפכים
למה לי להיות מנוגד אליו?
ערבוב הניגודים

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/B4oiB

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest