במצב מיוחד

אנחנו נמצאים במצב וביחסים מאוד מיוחדים עם הבורא. אם האדם תולה בו את כל התקוות האגואיסטיות שלו, כמו כל בני האדם שבעולם הזה, אז הכול בסדר, כולם מאמינים שהבורא הוא טוב, ששולח דברים טובים ודואג להם. ואף על פי שאנשים סובלים, הם תמיד מוצאים לכך הצדקה. אנחנו רואים, שלא קשה להם להישאר באמונה הפשוטה, מיליארדי אנשים מאמינים בכל נפשם בקיומו של הכוח העליון ומוכנים לכל מיני הקרבות, אפילו למסור את חייהם למען האמונה הזאת.

זה כל כך פשוט, מפני שזה בא מטעם האגו שלנו. האדם משבח ומהלל את הבורא ומוכן לתת יגיעה, ולבצע כל מיני טקסים דתיים. ואילו אנחנו לא מסוגלים בכלל לחשוב עליו, נמצאים בספק אם הוא קיים, אם הוא טוב ומטיב, אם הכול בא ממנו. זה כל כך קשה, מפני שזה לא בא מטעם האגו, אלא מטעם ה"נקודה שבלב", מהצורה ההפוכה בהשוואה ליחס הכללי של כולם לבורא.

ולכן, כדי שהיחס שלנו לבורא לא יהיה מטעם האגו, אלא על היסוד ההפוך, לשם כך ניתנה לנו סביבה. ועל ידי הסביבה אנחנו באמת יכולים לייחס את עצמנו לבורא, במידה שהחברה מביאה לנו חשיבות כלפיו. ככל שהחברה תהיה חשובה יותר בעיניי כל אחד ואחד מאיתנו, כך הוא יוכל לשייך חשיבות גדולה יותר לכל הערכים שמקובלים בחברה, כולל גם חשיבות הבורא.

אם הוא קושר את הסביבה עם ה"נקודה שבלב" שלו, אז יוצא, שהבורא נמצא שם בפנים, בתוך החברה, ולאט לאט הבורא נכנס לתוך האדם, לתוך ה"נקודה שבלב" שלו. דווקא את זה אנחנו צריכים לדרוש מהקבוצה שלנו. בלי זה, אין לנו שום סיכוי לגלות את הבורא, אלא רק על ידי זה שמחברים את הסביבה עם ה"נקודה שבלב" שלנו, כדי שבתוך הקשר שלהם לאחד שלם, יתגלה הבורא.

מתוך ההכנה לשיעור, 23.04.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תהפוך להיות חבר של הבורא
חלק מהבורא, שתמיד יחד איתך
בדיקה על חוסר אנוכיות

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/oOsp2

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest