במערבולת החיים

החיים הם קיום בין שני כוחות מנוגדים, תכונות מנוגדות שהגיעו לאיזון ביניהן. רמת האיזון שקיימת ביניהן, נקראת "רמת החיים".

ישנם שני כוחות שווים ומנוגדים: בורא ונברא. במידה שקיים ביניהם איזון, הוא מוליד משהו שנקרא "חיים". מופיע כוח שלישי שמורכב משניהם וקיים בזכות החיבור ביניהם. ככל שבנקודת האיזון יש יותר תכונות וכוחות פרטיים שמתחברים ומייצבים את האיזון, כך הנברא שנולד כתוצאה בין שני הכוחות המנוגדים, יותר מורכב, מפותח, ונעלה ויותר, מוכן למשימה יותר נעלה.

לכן, יש להבין שההתקדמות שלנו תמיד מתרחשת לסירוגין, פעם עם רגל שמאל ופעם עם רגל ימין, כמו בהליכה. אנחנו לא יכולים לזוז מהמקום בלי "קו שמאל" כי אנחנו תמיד נמצאים בתוך האגו שלנו, בתוך הרצון לקבל שלנו. אנחנו מוכנים לזוז רק אם מרגישים שהאגו אינו מרוצה, מפני שדוחפים אותו מאחור על ידי ייסורים או שמאיר לו העתיד ומושכים אותו קדימה.

החומר שלנו הוא חומר אינרטי, השואף לחוסר תנועה ולמנוחה. הוא אינו מסוגל להתקדם בעצמו. לא בגלל שהוא לא רוצה, אלא בגלל שהוא אינו מסוגל להתקדם, כי הוא פסיבי. הדבר היחיד שמסוגל להזיז אותו, לשנות, למלא, זה האור. האור פועל והרצון הוא כמו "אבן שאין לה הופכין".

הרצון הוא משני והאור הוא הראשון. האור ברא את הרצון וכן הכול נעשה על ידי האור. רק הוא מסוגל לברוא. אבל במידה שיש איזון בין שני הכוחות בדרגות הדומם, הצומח, החי או המדבר, אנחנו רואים תוצאה של האיזון הזה בכל דרגה ומכנים זאת "חיים". ואם אנחנו רוצים לעלות מדרגה לדרגה בהרגשת החיים, אז עלינו להיכנס פעם תחת השפעת כוח שלילי יותר גדול ופעם תחת כוח חיובי יותר גדול. וכך לסירוגין: שלילי וחיובי, שלילי וחיובי, שוב ושוב.

כך קורה כל הזמן עד גמר התיקון. ומה יהיה הלאה אנחנו לא יודעים. המדרגה הרוחנית הראשונה שונה לגמרי מהעולם שלנו, ובמיוחד המצבים שנמצאים מעל כל מה שאנחנו מסוגלים לדמיין. אפילו המקובלים אינם משיגים את המצבים הללו. זה יתגלה לאדם רק אחרי גמר התיקון הכללי.

לכן, אם אנחנו רוצים להתקדם, עלינו לבנות דוגמה של נקודה אמצעית יציבה, "קו אמצעי", כדי שתמיד נוכל להשתמש בה כדוגמה להיות כמוה.

נקודת האיזון הזאת היא מרכז הקבוצה. אם אנחנו בונים נקודה כזאת, שכוללת את כל הכוחות החיוביים והשליליים ביחד, אז זה עובד כמו חילוף החומרים בגוף חי. בגוף מת לא מתרחשת שום תנועה. כי התנועה אפשרית רק בין שתי תכונות שונות, מנוגדות והפוכות. החיוּת נמדדת על ידי ניגוד בין שני הכוחות שמרכיבים את המצב ועל ידי עוצמת החיבור ביניהם למרות כל הקשיים. לפי זה נמדדת גם הקבוצה.

אני מקבל כל יום תלונות מכל רחבי העולם, מכל היבשות, מהקבוצות השונות. האנשים מתלוננים על בעיות בקבוצות שלהם, על ויכוחים עם החברים. הם אינם יודעים מה לעשות בנוגע לכך, לכן חושבים על חלוקת הקבוצה. הם אינם מבינים שהם מתקדמים! ההתקדמות הרוחנית אינה דומה להתקדמות בעולם ה"מת" שלנו, אלא היא נעשית על ידי הגברת הכוחות השליליים שמנסים לזרוק אותנו לכל הכיוונים, כמו בצנטריפוגה. עלינו להתגבר על הכוח הצנטריפוגלי, להתחבר שוב ולבנות את מרכז הקבוצה.

וברגע הבא יתגבר שוב הכוח הצנטריפוגלי ויזרוק אותנו לצדדים, ושוב אנחנו נצטרך להתגבר עליו ולהתחבר במרכז וכך כל הזמן. אבל על ידי החיבור אנחנו כל פעם נעלה לדרגת חיבור חדשה, יותר ויותר גבוהה. כאשר אנחנו נעבור דרך כל המצבים האלה מספיק פעמים, אז נתחיל להרגיש את הכוח שמאזן את הכוח הזה, כלומר את "הקו האמצעי" שבו מתגלה הבורא. כי אנחנו בונים את המקום שבו אפשר לגלות אותו.

מתוך שיעור על פי מאמר מספר "שמעתי", 27.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
חוק האיזון של טוב ורע
על נדנדה
להשיג את הכוח העליון של הטבע

לינק מקוצר למאמר: https://laitman.co.il/KEtU4

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest