קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: כיצד אני יכול לראות סביבי תכונות, ספירות, ולא בני אדם?
תשובה: למה לך לראות בני אדם במובן הגשמי של המילה? למה אתה צריך פרצופים? האם הגוף אומר לך משהו? – הוא לא אומר דבר על האדם.
למעשה, בקרוב אנחנו נפסיק להתייחס גם לתכונות האופי. הרי, האדם מקבל אותן בעת שהוא נולד או רוכש אותן מהסביבה. זה לא הוא.
ההורים הולידו אותו, הוא התחנך במוסדות אלה או אחרים שהוא לא בחר בהם, וכל החיים שלו הוא נמצא בסביבה כלשהי. כתוצאה מזה, אנחנו רואים בו יצור מסוים שמעוצב לפי פרמטרים מסוימים. כך "עשו" אותו, וכך הוא חי את חייו מההתחלה ועד הסוף.
זה לא הוא האמיתי, אין לייחס אליו שום דבר. אין בו אפילו גרגר של משהו מקורי משלו – לא בתכונות הגוף, ולא בתכונות האופי. כל דבר זה התוצאה ממה שהוא כביכול קיבל מאחרים…
ה"אדם" שבי מתחיל ממה שאני מקבל מלמעלה. אם אני נכנס לקבוצה ומשקיע בה מאמצים, אז גם הם תוצאה מחינוך מסוים. אם אני מתחיל לקבל "הארה" מלמעלה שבזכותה נולדות בי תכונות חדשות המנוגדות לתכונות הקודמות, זה כבר תחילת הנברא החדש, שלא קשור לגוף שלי או לאופי שלי. לכן, הנשמה נקראת "חלק אלוקה ממעל".
יוצא כך, שלמראה החיצוני של האדם וההתנהגות שלו אין שום משמעות. מה שקובע זה ההשקעה שלו בקבוצה והמאמצים שלו – לזה הוא, אולי, יקבל תגובה מלמעלה וירכוש מה שנקרא תכונות ה"אדם".
ועד אז הוא לא אדם, אין בו מעצמו שום דבר אמיתי. אם במשך חייו הוא לא תיקן בעזרת האור המחזיר למוטב אף רצון שלו, הוא כאילו לא חי. הרי, החשבון הרוחני שלו ריק, והוא משתתף בתהליך ההתפתחות ההיסטורי כמו כולם. אין כאן מה למדוד, להעריך, לשקול ב"מאזניים" הרוחניים…
יש כאן דבר אחד נוסף: אפילו אם האדם לא תיקן את עצמו, הוא לא חי את חייו לשווא אם הוא עזר לתיקון של האחרים, אם קירב אותם לאמת. בכל מקרה, כדאי לעבוד על זה כמה שיותר. כמו שבעל הסולם כתב ב"כתבי הדור האחרון", מטרת החיים היא לזכות בדבקות עם השם, לשמור בקפידה על הכלל לפעול רק לטובתו, או לעזור לרבים כדי שיגיעו לדבקות עימו.
מתוך שיעור על המאמר "חכמת הקבלה ומהותה", 26.11.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לגלוש על גלי הרצון
הגוף הרוחני בצורה של ספירות
רוצה להיות אדם? תוסיף משהו מעצמך
