במהירות שבה העולם נפתח

שאלה: למה יוצא לי לדבר כל כך בקלות על חכמת הקבלה, זה קורה כאילו מעצמו, בעוד שכשאני מתחיל לספר לאנשים על ערבות, נהיה לי כל כך קשה ואני נאלץ לחשוב הרבה ולהשקיע מאמצים?

תשובתי: נהדר! עכשיו אתה מגלה שכשאתה מדבר על חכמת הקבלה, אתה מבטא מילים חסרות משמעות עבורך, על עולם שאותו אתה עדיין לא מרגיש. אבל אם אתה מתחיל לדבר במילים של העולם הזה, על ערבות הדדית, על אהבה, שנאה, קירוב, ריחוק, חיבור, כאן אתה כבר צריך להכניס רגשות עצמיים, ואז אתה מבין עד כמה אתה רחוק מהמושגים האלה.

ואז באמת נהייה קשה לדבר. מפני שכל עוד אתה מדבר בשפת הקבלה, הכול יוצא מאוד חלק: "רשימות", "פרצופים", "מסכים" שעולים ויורדים מכאן לשם, "צמצום", "אור חוזר", "אור ישר"… הכול כאילו נפלא. אתה משחק עם המילים, כמו לוליין בקרקס שמלהט עם הכדורים. אבל בינתיים עבורך אלה סתם מילים.

אבל כשאתה מתחיל לקשור את המילים עם הרגשות שלך ולא מדבר בשפת הקבלה, אלא בשפה של העולם הזה, אז אתה מגלה עד כמה זה זר ללב שלך. לכן נהיה כל כך קשה.

צריך לעבור למילים שקרובות ללב ואז אתה תבין עד כמה הלב לא מסכים איתן. תרגיל את הלב בהן במנות קטנות, טיפה אחר טיפה. זה מה שמתרחש איתנו עכשיו, אנחנו מתקדמים בצורה נכונה.

אם אנחנו נתקדם בכזאת מהירות שבה העולם נפתח לנו, מבלי לכפות עליו, אלא פשוט שאנחנו מנצלים את ההזדמנויות שניתנות לנו: יוצרים קשרים עם כל מיני ארגונים, מחלקים חוברות ועלונים, מפיצים חומרים דרך האינטרנט, נותנים הרצאות וכולי, אז אנחנו נראה איך פותחים לנו את הדרך.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", מאמריקה, 21.06.2012

ידיעות קודמות בנושא:
התינוק רוצה לגדול!
אור שמלובש במילים הפשוטות ביותר
ערבות: לא חלומות ורודים, אלא האמת של החיים